בתשובה לשוקי שמאל, 08/09/08 15:57
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ג. אתה מציג את העניין כאילו שרון רק לא הצהיר על מה הוא מתכוון לעשות. אבל במערכת הבחירות בה נבחר שרון מצנע הציע במפורש את תוכנית ההתנתקות ושרון במפורש התנגד לה. זאת היתה התכנית המדינית העיקרית שעמדה להצבעה בבחירות האלו, כך שרוב העם התנגד לה בזמנו כשנתן לשרון את המנדט. זה שהעם השתכנע אחר כך מלמד אותנו משהו על פסיכולוגיית המונים וערכו האמיתי של ''רצון העם'', אבל זה נושא לדיון אחר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בבחירות בהן הפסיד מיצנע לשרון, היה נושא עזה נושא שולי. הנושא העיקרי היה אישי -הסבא בעל הניסיון שאפשר לסמוך עליו מול מיצנע. המסר של שרון היה: " נצטרך לעשות ויתורים כואבים; תנו בי אמון ואוביל אתכם אליהם. סימכו על הנסיון והפטריוטיות שלי שאהיה אחראי." הרבה בוחרים האמינו שרק לשרון היה את הכוח לבצע ויתורים כואבים; אם מיצנע היה מנסה לעשות אותם- שרון לא היה מאפשר לו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מסכים איתך בעניין זה, למרות שאני מסתמך על הזיכרון שלי, שאינו אמין בעליל עד כמה שאני זוכר. הימים היו ימי ראשית האינתיפאדה, והיה גל של חזרה לימין (עד אז שרון שימיש כשנה וחצי כראש ממשלה עם כנסת שנבחרה בעת ניצחון ברק). לבחירות היתה אג'נדה מדינית ברורה (גם בעיתונות וגם בתעמולת הבחירות), והעלאת תוכנית ההתנתקות של מצנע חידדה את ההבדלים בין ימין-ליכוד לשמאל-עבודה שהיטשטשו בתקופת ברק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים עם איציק ש. א. העם בחר את שרון ע"פ מצנע. מבחירה זו משתמע בהכרח שהעם מוכן ל"חיות עם" העמדות, המצע, ה"חברים" וכו' של שרון, אבל זו רק הסכמה מסדר שני. צריך להניח שרוב העם יודע ששרון לא יוכל לממש 90% מהבטחותיו גם אם ירצה בכך. הרציונל של בחירות אינו יכול להיבנות על כך שיש מועמד עם עמדות טובות למדינה מול מועמד עם עמדות רעות למדינה והבוחר בחכמתו הקולקטיבית נדרש להבחין ביניהן. מחד גיסא במקרה זה אולי רצוי להגן על הבוחר מפני המועמד ה"רע" ולמנוע ממנו את האפשרות להתמודד ומאידך מנין הסברה שהבוחר מסוגל להבחין ביניהן? ב. הרציונל של בחירות הוא שיש כמה מועמדים, כולם פחות או יותר "טובים" (או "רעים" יאמר הציניקן)) ורוצים בטובתם של בוחריהם. מה שהבוחר נדרש לזהות הוא מי מביניהם מוכשר יותר להצליח בפעולותיו, בין אם יהיו אלו הפעולות עליהן הצהיר בזמן הבחירות ובין אם יהיו אלו פעולות אחרות שהנסיבות המשתנות תדיר העלו. ג. אפשר לומר שהציבור חשב שלשרון יש יותר סיכוי להצליח במעשיו מאשר למצנע ופחות חשוב מהם אותם מעשים בדיוק. בראייה זו אני כלל לא בטוח שהוא טעה. אם אני חושב שכוונותיו ורצונותיו של מצנע "טהורות" מאלו של שרון אך איני מאמין ביכולתו להוציא אותן לפועל, האם עלי להצביע עבורו? האם בחירות הן צורה של פעולה פוליטית או עוד צורה של הפגנה? ד. הרציונל שלי מבוסס על ה"מוח" הנסתר של הדמוקרטיה. בני אדם כמו אבותינו וקרובינו קופי האדם הם יצורים חברתיים ולהקתיים. בגנטיקה שלנו מושרשות היכולות לבחור את זכר האלפא, את מנהיג השבט של הלהקה שלנו. זו המהות של החברה הבוחרת (הדמוקרטית). לדעת מהו המעשה/המהלך הנכון במהלך חייה של הלהקה האנושית הוא עניין הרבה יותר מורכב וקשה ההולך ונעשה יותר ויותר קשה עם גבור הלחצים הסביבתיים. בעניין זה אין שום יתרון לרצון ולחשיבה הקולקטיבית ע"פ הרצון והחשיבה של כל פרט ופרט בחברה. בקליפת אגוז אפשר לומר שהרציונל של הבחירה הוא שגם אם הנבחר טועה בבחירת המהלך, הסיכוי שלו להמשיך את קיומו של השבט לאחר הטעות גדול מסיכוייו של זה שלא נבחר. מעשי המנהיג חשיבותם משנית מול אישיותו והיכולת שלו להחזיק את השבט יחד. ה. רבים שאלו עצמם מה היה קורה אם מצנע היה נבחר? הניסוח שלי הוא האם בחירתו של מצנע היתה מפלגת את העם פחות ויוצרת מציאות קיומית יותר יציבה בישראל? איך יכול מישהו לחשוב שאדם שלא מצליח לעמוד אפילו בפני החתרנות הגריאטרית של פעילי מפלגת העבודה היה מצליח להעביר את ההתנתקות דרך עם ישראל? האם יש מישהו אשר מאמין באמת ובתמים בדברי המתנחלים ותומכיהם כי לו בוצעה ההתנתקות תחת החלטת רוב רשמית, הם היו מתנגדים לה פחות? מי שמאמין בכך ראוי שישאל את עצמו כמה יישובים בלתי חוקיים פונו ביו"ש לאחר בחירתה הרשמית של ממשלת "קדימה" שנבחרה על "מצע" ההתנתקות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התיאוריה הזאת יפה מאוד ואולי נכונה באופן כללי. במקרה שלנו, בבפועל שרון נבחר בתור מי שהתנגד לתוכנית אותה ביצע בסופו של דבר. אתה טוען שאנשים אולי הסכימו לתוכנית של מצנע אבל העדיפו ששרון ייבחר וידעו שבסופו של דבר הוא יבצע אותה? זאת טענה די חזקה שדרושה הוכחה. אאל"ט (ופה אני ממש מאלץ את גבולות הזיכרון הרעוע שלי) התפרסמו סקרים שבודקים אם העם מסכים לתוכנית של מצנע בתקופה שהוא העלה אותה והתשובה היתה שלילית. איך קרה שהעם שינה את דעתו אחרי ששרון שינה את דעתו? שאלה טובה שלא אני האיש לענות עליה. אני מעריך שיש מרכיב של "אין אלטרנטיבה", אחרי שגם העבודה וגם הליכוד היו בעדה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שלא הסברתי את דעתי היטב. כעיקרון אני סבור שיש חשיבות מועטה לשאלה מה דעתו של העם על התכנית של מצנע בין בזמן הבחירה מצנע/שרון ובין בזמן ששרון ביצע אותה. יש חשיבות מרובה לשאלה את מי העם רוצה כמנהיג, את מצנע או שרון. העם בחר את שרון. באומרי חשיבות מעטה אין כוונתי שאין כלל חשיבות. אני מקבל שבמשטר דמוקרטי יש חשיבות לכך שהמועמד לא יטעה את בוחריו באשר לדעותיו והנבחר אינו יכול (ליתר דיוק צריך) לנקוט מהלכים שאין להם תמיכה מספקת בציבור. ובכ"ז זוהי חשיבות מישנית. העניין החשוב באמת הוא שהעם בחר את שרון ולא את מצנע. אם הופכים את הסדר הזה מקבלים משטר של פקידים שכל מה שעליהם לעשות הוא לחטט במצעים ובהבטחות שהבטיחו לבוחריהם ולפעול לפיהם כאוטומטים. זהו אבסורד ומרשם לחידלון. נניח שיתברר שמהלך ההתנתקות של שרון הוא אסון, (מי שלא עושה, לא טועה), השאלה תהיה עדיין, עם מי בראשנו אנו מעדיפים להתמודד עם האסון? אני מניח שהתשובה תהיה שוב שרון. אולי אפשר להסביר את עמדתי במה שאמרו כבר אחרים: אילו ביום הבחירות ההוא היו כל בוחרי הימין נרדמים ומצנע היה נבחר, אני מעריך שהוא לא היה מצליח לבצע שום דבר, לא את תכניתו וגם לא שום תכנית אחרת (האיש לא הצליח להסתדר אפילו עם חברי מפלגתו בזמן ששירתה באופוזיציה). הערכה זו מוציאה לי את החשק ללזלזל בפסיכולוגיה של ההמון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בבחירות האלו כבר לא היתה הצבעה ישירה לראש הממשלה, אלא בחירה במפלגה. אפשר לטעון שהצביעו לליכוד בגלל שרון ולעבודה בגלל מצנע, אבל בחירה במפלגה היא פחות אישית ויותר מעידה על נטיה פוליטית. כלומר - ייתכן שהיו כאלה שהתלבטו בין ליכוד לעבודה והצביעו לליכוד בגלל שרון, או לעבודה בגלל מצנע, אבל הרושם (שהוא אולי מוטעה) הוא שהמתלבטים לרוב מתנדנדים בין מפלגות עם נטיה פוליטית דומה (עבודה-מרץ, ליכוד-שינוי-צומת, למשל) ולא בין אישים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני איני מתיחס לשיטת בחירות ספציפית אישית או מפלגתית, יחסית או אזורית וכו'. גם אם ההצבעה היא עבור הנהגה קולקטיבית או רשימה שנקבעה ע''י ועדה מסדרת או מועצת חכמים, אני טוען שאנו מצביעים בעיקר עבור אנשים ופחות עבור עמדותיהם. גם אם מצביעי ש''ס חושבים שהם מצביעים עבור הרב עובדיה, הם מצביעים עבור אלי ישי. אומר לך מה שרבים אולי לא רוצים לומר במפורש. ההתפתחויות לאחר בחירת שרון נראה שהוכיחו שרוב הבוחרים הצביעו עבור שרון למרות שתמכו בעמדותיו של מצנע. יתכן שהם חשבו שמצנע צודק בעמדותיו אבל שרון יהיה מנהיג מצליח יותר. יתכן שהם חשבו שעדיף לטעות עם שרון מאשר ליצדק עם מצנע ויתכן שהם חשבו שלשרון יש סיכויים טובים יותר לבצע את תכנית מצנע מאשר למצנע עצמו. ושוב הארועים מוכיחים שלכל הפחות הם לא לגמרי טעו. ''מפלגות עם נטיה פוליטית דומה ...'' - עמדות ונטיות פוליטיות הן חלק מן הבחירה באישיות זו ולא ברעותה. אבל בסופו של דבר מהות הפעולה היא הבחירה ולא מערכת השיקולים שהביא לבחירה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים חלקית עם מה שאתה אומר (למרות שאתה חותר תחת יסודות הדמוקרטיה וכו'), אבל לא זה מה שאמר איציק. הוא אמר ששרון לא הטעה את הבוחרים אלא רק לא הצהיר מה יעשה. אני טענתי שהוא כן הצהיר מה יעשה ועשה הפוך. זה ויכוח על העובדות שלא קשור לדעה אותה הבעת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. לפחות חלקית איציק צודק. אם אתה אומר שיהיו ויתורים כואבים ולא מפרט מה הם יהיו, הרי שאתה "לא מצהיר מה תעשה". הנקודה שלי היא שאיני חושב שיש פגם בהתנהגות מן הסוג הזה. ב. עמדות של פוליטיקאים הם כמו התנ"ך. הם מצהירים דבר והיפוכו ומבטיחים לכולם את הכל וזה מרוקן מתוכן את האמירה "הצהיר מה יעשה ועשה הפוך" (מפני שהם גם מצהירים הפוך. ראית פעם מנהיג המבטיח לעשות מישהו עני לאחר שיבחר?). ג. בראייה שלי לאחר ששרון פינה את היישובים בסיני, אין לבוחרי שרון סיבה אמיתית לקונן על הבטחותיו לפני ההתנתקות ומעשיו אחר כך. ד. איני מקבל שאני "חותר תחת יסודות הדמוקרטיה" משום שאיני שולל אף אחד מן האמצעים שהדמוקרטיה קבעה כדי לפקח על מעשי הנבחרים (אי אמון של הכנסת, פסיקות של ביה"מ העליון, מחאה ציבורית במדיה ובחוצות). אני סבור שמי שחותר תחת הדמוקרטיה הוא מי שמנסה להפוך את הדמוקרטיה לאנרכיה שבה אין שום אפשרות לנהל מדיניות שלטונית קוהרנטית ומתמשכת משום שצריך לכפוף אותה לתכתיבים של משאלים ודעת קהל המשתנה כמו סוף ברוח או גרוע מזה למידת דבקותם או טירופם של קבוצות רדיקליות וסרבניות. האם ישראל צריכה לכופף את מדיניות הגדר שלה בגלל נחישותם ועקביותם של האנרכיסטים נגד הגדר? האם אסור לצפות מן השלטון שיבוא חשבון עם אלו המסכלים את פעולותיו ומתעקשים לבזבז את זמנו ומשאביו באופן שיחייב את המשבשים לשאת בתוצאות מעשיהם (קנסות ומעצרים)? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב. (אנקדוטה) במו אוזני שמעתי את ב.נתניהו אומר בשידור, ''העשירים יתעשרו והעניים יהיו עניים יותר'' או בדומה לכך, דקה לאחר מכן שמעתי מכרה טוענת שביבי ייקח מהעשירים וייתן לעניים, וחוץ מזה ביבי חתיך והפלולה של ברק מגעילה אותה. האיש דיבר אמת, הבטיח ועשה ובכל זאת משך אחריו את בהמות העדר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היום יותר מאי פעם, המסרים של הפוליטיקאים לפני בחירות, הם מסרים שיווקיים על פי ניתוחים של יועצי שיווק שונים.שרון כיוון את האמירה על הויתורים הכואבים לבוחרי המרכז; היו שהתבדחו שהויתורים הכואבים אליהם התכוון הוא הויתור על כיבוש מחדש של כל שיטחי הרשות. במהלך הזמן הוא פירט קצת יותר בעזרת אולמרט כפיילוט. לגבי התכחשות למדיניות המוצהרת: אין כמו מפלגת העבודה שעשתה פלסתר מכל הצהרות השלום הבומבסטיות שלה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |