בתשובה לגדי אלכסנדרוביץ', 08/08/08 8:39
 |
|
 |
||
|
||||
 |
נראה לי שיהיה קשה מאוד לחלוק על מה שציינת כאן. הבעיה, כפי שאפשר לראות מן התגובות האחרות הוא שקשה מאוד לומר בבטחון משהו נוסף מעבר למה שאמרת. א. אם אולמרט תכנן מלחמה מלאה לעיקור החיזבאללה, מדוע מינה על הביצוע את אמיר פרץ הטירון וחסר הניסיון? האם היתה כאן ערמה של "ביטוח כפול" לפיה פרץ יהפוך לשעיר לעזאזל במקרה של הסתבכות ואילו במקרה הצלחה הקרדיט ידלג מעליו ישר לחיקו של אולמרט? ב. מצד שני אם אולמרט הוטעה ע"י חלוץ לחשוב שמדובר במבצע בזק (אוירי) שיסתיים בנצחון נוסח "קונץ-פטנט" (כמו הפצצת הכור הסורי), מדוע להעניק את הכופתאות למנהיג המפלגה היריבה פרץ? ג. גם הערתו של איציק ש. "לשמוע לרמטכ"ל ולסיים כעבר שבוע" לא סבירה בעיני. האם יכל אולמרט להביל את צה"ל להמשך הלחימה בניגוד להמלצת המטכ"ל? ספק הוא בעיני. אאז"ן בכלל מדובר בחכמה לאחר מעשה שצוטטה מפיו של דוד עברי (מקודמיו של חלוץ כמח"א ובמטכ"ל). אני לא סבור שמדובר ב"מציאה" כל כך גדולה. זה יותר מדי דומה לאסטרטגיה של קולין פאואל במלחמת המפרץ הראשונה (לפיה הופסקה הלחימה ברגע שמאגר המטרות כביכול התרוקן ורף כלשהו של אבידות נחצה). אני מניח שגם התוצאה היתה דומה וצפויה: היווצרות גל ציבורי של גינוי אולמרט שאינו "נותן לצה"ל לנצח" וקריאה לסיום המלאכה. ד. נראה לי לכן שאפשר להוסיף לדבריך במידה כלשהי של ודאות רק שמה שהיה בממשלת אולמרט לא היה תכנון ומחשבה ולו אגואיסטית וצינית ככל שתרצה, אל דוקא מידה גדושה של חוסר בדיקה ותכנון זהירים, רשלנות בטלנות וחפיפניקיות. נראה שהממשלה הזו לא תכננה ויזמה את הארועים אלא נסחפה בזרם היוזמות של חלוץ והמטכ"ל והארועים עצמם. ה. מבחינה זו המשך המלחמה לאחר השבוע הראשון היה הצעד הנכון ביותר במלחמה ההיא. ריבוי האבידות ודלות ההישגים גרם להתפכחות לא נעימה אבל הכרחית של הציבור הישראלי. היה צורך בגמילה מתפיסת ה"קונץ-פטנט" (שנושאה המובהק היה חלוץ) שבה "פינק" צה"ל את הישראלים. לא כל צה"ל הוא סיירת מטכ"ל ולא כל מבצע יהיה מבצע אנטבה. ו. המלחמה הפכה את תאוריית קורי העכביש של החיזבאללה על פיה. ישראל אומנם מבולבלת ומסוכסכת בתוכה, אך מאחוריה עדיין ניצב סמוי-סמוי הקיר של חוסר האלטרנטיבה. האיסטרטגיה הרדיקלית-פונדמנטליסטית של החיזבאללה רק מחזקת את עמוד השדרה הישראלי. ז. החיזבאללה מן הצד השני, נוכח המפולת המבצעית של צה"ל, הפגין חוסר יוזמה והעדר יכולת צבאית מוחלט. אף עמדה ישראלית לא נכבשה, שום חייל צה"ל לא נשבה ורגלו של אף לוחם חיזבאללה לא חצתה את הגבול הישראלי. החיזבאללה גילה את עצמו מחדש ככנופיית טרור וקטיושות ולא כ"צבא ההגנה ללבנון" כפי שהוא מתיימר להיות. ח. ברגע הנוכחי החיזבאללה הגיע לפסגת עוצמתו הפוליטית בלבנון. הוא מהווה את הגוף המרכזי והדומיננטי בפוליטיקה הלבנונית וצבא לבנון אינו מסוגל לעמוד מולו. מה שפחות נראה לעין הוא שהשלטון בלבנון הונח בחיקו של נסראללה והוא דחה אותו. הנהגת החיזבאללה בחרה בהמשך הדרך של כנופיית טרוריסטים ומטיפים דתיים המפטפטים עצמם לדעת במסגדים ודחתה את ההזדמנות לאחוז בהגה השלטון ולהוביל את לבנון בדרכם שלהם. ט. לבנון נכנסת כעת לתקופת ביניים של אנרכיה ונבצרות שלטונית. דרישת הסף מכל מי שינסה לאחוז מחדש בהגה המדינה הלבנונית תהיה היכולת לחסל את כנופיית החיזבאללה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הערה קטנה שוקי: בסוף השבוע הראשון של המילחמה שמעתי את חלוץ מתבטא ואמרתי למישפחתי שהנה המלחמה מסתיימת. אינני זוכר מה הוא אמר. אני חושב שהיתה מחלוקת במטכ"ל והפוליטיקאים- אולמרט, פרץ ואלו שדחפו אותו כמו פואד, רצו ניצחון. רצו זאת לא מילה; כמו בהרבה מילחמות קודמות בעולם, אם כבר מילחמה -אז שנצא עם משהו ביד. העיניים הגדולות של הפוליטיקאים מנעו מהם חשיבה קרה ורציונלית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יתכן שהרעיון הזה חלף בין תכניותיהם של חלוץ ואנשיו. אני פשוט מעריך שהמנהיגים הפוליטיים שלנו אינם ניחנים באומץ שיאפשר להם לדרוש את המשך הלחימה בניגוד להמלצת אנשי הצבא, ולשאת באחריות הכרוכה בכך. התסריט הסביר בעיני הוא שחלוץ וצוותו דיווחו להנהגה הפוליטית לפחות בשבועיים הראשונים שעוד ''מאמץ קטן'' ועוד תיקון (יבשתי) קטן והמטרות יושגו, וכל העיכובים בהגעת ההישגים נובעים מכשלים אישיים פה ושם. אני זוכר שאפילו שבוע לפני סוף המלחמה חלוץ אישית ודובריו הופיעו כמוקיונים במחזה ובלבלו את המוח בדברי הבל על פגיעות אנושות וסופיות בתשתית ובהנהגה הבכירה של חיזבאללה (שכנראה מפאת צניעותם היתרה או סתם עינא בישא אינם יכולים לחשוף). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התסריט שלך הוא הגיוני אבל אינני בטוח שהוא זה שהתרחש. הממשלה איננה אוסף אזרחים חפים מכל נסיון צבאי הנתונה בידי הצבא.עוצמתו הרבה של הצבא איננה נובעת רק ממנו אלא מנציגיו במערכת הפוליטית. המפלגות מלאות קצינים לשעבר וגם בתוך הצבא היו מחלוקות לא קטנות שבזמן המילחמה היו על פני השטח. היו שלחצו לפגוע בתשתיות בלבנון כדי לשבור את רצון החיזבללה לירות קטיושות ולהביאו לכניעה. הדעה שלא יתכן סיום אחר מאשר כניעת החיזבללה -היתה קיימת. חלוץ, על פי התרשמותי, היה בעד לסיים את המילחמה אחרי שבוע. היות שבמערכת הפוליטית דרשו ניצחון והכנעה, הוא העלה את האופציה של פגיעה בתשתיות. למרות התדמית שנעשתה לו, אני נשארתי עם הערכה רבה לכושר המנהיגות שלו, יכולת ההערכה והיושר האינטלקטואלי שלו. הוא הודה שהיו לו טעויות ולא פירט אילו. ניחוש שלי שאולי איננו נכון: שהוא לא התעקש על סיום המילחמה לאחר שבוע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. צריך לציין בהפתעה שאפילו אתה מתישר לפעמים עם קלישאות ישראליות. בלבול המוח הישראלי הנפוץ ביותר קשור למילה "תשתיות". צה"ל במלחמת לבנון השנייה פעל נגד מטרות אזרחיות ללא שום הגבלה מלבד ההגיון שלו עצמו. בדרום לבנון צה"ל הורה לכל האזרחים להתפנות מבתיהם וירה על כל מה שזז שם (נא להזכר בכתבות המצולמות של ה-BBC משם). אלו המדברים על פגיעה בתשתיות כאופציה הם אותם אוילים מוחלטים הסבורים שניתוק החשמל והמים לבירות יעשה משהו מלבד מחיקת כל המחלוקות הפנימיות בלבנון ואיחוד כל הלבנונים מאחורי החיזבאללה. ב. איך אפשר לדבר על יושר אינטלקטואלי של אדם המתעקש לחקור את המחדלים של עצמו? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |