בתשובה לmorgan, 07/08/08 17:04
 |
|
 |
||
|
||||
 |
את רוצה שהאנושות תחיה על סמי הרגעה. זה לא הגיוני ולא מעשי. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא, מה שקורה פה עכשיו זה הרבה יותר הגיוני... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נתחיל בזה שכבר עכשיו המחלה הקשה של העולם המערבי היא דיכאון ויותר מידי אנשים כבר מעבירים את חייהם על סמי הרגעה ופרוזאקים למינהם נמשיך בזה, שלמרות שבבועה הקטנה שלנו כאן כרגע הכל נראה סבבה למדי, יש ברגעים אלו ממש , די קרוב אלינו אפילו, אנשים רבים מידי שנמצאים תחת סבל קיומי מתמיד, אנשים רעבים, מושפלים, מנוצלים, נשים מדוכאות, ילדים משועבדים, ועוד מיני כולירע שהמין האשנושי הביא על עצמו !!! והבאנו זאת על עצמנו!!! אז זה אולי לא הגיוני שכולנו נחייה על סמי הרגעה אבל מה שקורה כאן הוא בטח לא הגיוני ! ואפילו אירוני... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדרך שלי לתרום את הקצת שביכלתי היתה שבמשך 11 שנים התנדבתי במוסד לקשישים סיעודיים, ואני כבר מודיעה לך, לפני שתתחילי להתלהב (יש לי הרגשה כזאת), שרובם היו מבוגרים במידה ניכרת מתוחלת החיים הישראלית הממוצעת וחרשים בדרגות כאלה ואחרות, כך שלברבר בהתרגשות על "אהבה" לא יצא לי ולא ראיתי בזה טעם - עשיתי דברים מעשיים, אפורים ולעיתים קרובות בלתי נעימים, ומעולם לא הטפתי למישהו בעניין זה, לא כאן ולא במקומות אחרים (להוציא פעם אחת בדיוק, תוך שיחה עם איזה אלוף אולימפי בפלצנות, אבל זה היה באתר אחר). אז חוץ מתגובות המכילות מילים רבות שכל אחת מהן יפה כשלעצמה אבל הקשר ביניהן הוא מפוקפק - האם יש לך איזו הצעה *אופרטיבית*, איך לעזור לכל חלכאי העולם ונדכאיו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהבה היא נתינה, זה לעשות משהו שהוא לאו דווקא לתועלתך האישית או/ו לא לעשות משהו שעלול לפגוע באחר. אני לא מטיפה, ממש לא ולדעתי, דווקא בגלל שמעשייך במוסד היו אפורים ובלתי נעימים ודווקא בגלל שלא ברברת בהתרגשות על אהבה, דווקא זה מעיד על אהבה גדולה ! לא?! אני חושבת שהתשובה לשאלה הזאת, מה זה אהבה ומתי אנו מונעים ממנה ומתי לא, יכולה להינתן רק על ידי כל אחד לעצמו. כולנו יודעים טוב טוב מדוע אנו עושים את הדברים שאנו עושים. יכולה להיות אחת שתתנדב במקום בו את התנדברת בשביל להרשים מישהו או בשביל כמה שורות ברזומה...כלפי חוץ היא תראה הכי מקסימה וקדושה אך כשהמניעים שלה הם לא נתינה אלא אינטרס אישי...זו לא אהבה ! וכמובן שגם להיפך הוא נכון. התשובה היא רק אצלנו, במניע שלנו בכל רגע ורגע בו אנו חיים. וזו ההצעה האופרטיבית שלי- אם יש לך פנאי ויכלת לעשות מעבר בגדול, כמו להתנדב או להשפיע בצורה כלשהי אז קדימה! אם אין לך את זה כרגע, תשאפי לשם אבל בכל רגע ורגע, בהתנהלותך היומיומית, תשאירי את התודעה שלך מכווננת לשאלה הזו: האם את עכשיו אנוכית או פועלת גם בשביל אחרים? האם המעשה הקטן שתעשי עכשיו עלול לפגוע במישהו או לא? אסור להרפות ! זו הדרך היחידה ! וזה ראסמי- בלי פלצנות !!! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מבינה שסגרו את המוסד לקשישים סיעודיים ולכן הגעת הנה, ל-second best? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצחיק מאד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על ראש השכ''ג בוער הכובע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. ישנם מוסדות סוציאליים שקולטים אנשים מכל מיני מקומות, מכל מיני סיפורי חיים קשים מאוד. לחלק מהאנשים האלה יש מחלות כרוניות נדירות ברמה זו או אחרת. אלה שבאים איתם במגע עלולים להידבק מההפרשות, והשימוש בכפפות לטקס הוא לא תמיד נוח, בייחוד כשלפעמים מדובר בהפרשות דביקות במיוחד, ולמרבה הצער לעיתים פשוט מורידים אותן וממשיכים הלאה. אצל אדם אחד מתוך X אנשים שנדבקים, עלולים להתפתח סיבוכים רציניים המביאים לכל מיני תופעות, למשל לאובדן דם רב, ובקיצור - למצבים הפוגעים בכושר העבודה. מאוחר יותר, לאחר תקופת התאוששות, כשהאדם אמור לנסוע מרחקים ארוכים כדי להגיע למקום העבודה/התנדבות - זה מוסיף קושי על קושי. זה יכול לקרות לאנשים גם בתקופה שהם כבר מכירים את האייל, נניח לפני שנתיים וחצי, שלוש. האייל, כידוע, קיים כבר תשע שנים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא שאמרתי. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |