בתשובה להמסביר לצרכן, 02/08/08 16:33
 |
|
 |
||
|
||||
 |
יפה. אני מסכים שזה מקרה פרטי. המרתק בעיני בשוק הסלולרי, הוא עד כמה יש כאן מצע ליישום המון תיאוריות שונות המסבירות צדדים שונים של הסוגיות המתעוררות. בסופו של דבר העיסוק התיאורטי מעניין בעיני מהחשיבות המעשית. אז ידברו קצת יותר וישלמו קצת פחות, או להיפך, לא בטוח שזה ממש משנה... משפט שאמר מרצה שלי לתיאוריה כלכלית, ואהבתי: for a theorist, the real world is a slightly disinteresting special case מבחינה אנושית, מעניינת התלונתיות. זה שמדובר בשוק אוליגופולי, ולכן המחירים יהיו גבוהים, והטכנולוגיה מאפשרת סיבוכיות שיווקית, אז זו תנוצל, די מובן מאליו. זה שאנשים מרגישים כל כך מרומים, מראה שיש להם ציפיה למשהו אחר. נראה לי קשור להיות הטכנולוגיה החדשה, מאינטרנט והלאה, כל כך סביב חופש ובחירה, וכאן אחרי ההתלהבות הראשונית מרגישים את לחץ הכבלים החוזיים.כשחיים במערבולת הצורך להוכיח, או הצורך לספק תאוות, אין לצפות להנאה ארוכת טווח. בשוק רווי חידושים כל כך, שנראה שכל מכשיר שקנינו לא רלוונטי כמה חודשים אחר כך, הלחץ הזה גדל. לומר שמדובר במכשיר שלא ממש צריך, לא עוזר. חלק מרגישים שכן, וזכותם. כמובן אם הם לא מבקשים מאיתנו שנצא מגדרנו כדי שהם יקבלו מה שהם רוצים... |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
או שבמקרה הכללי, אנשים אוהבים לקטר. אנחנו מקבלים גז מרכזי משותף לשכונה גדולה, כך שבאופן מעשי אין לנו אפשרות להחליף ספק לגז המרכזי. יש לנו אפשרות לעבור לבלוני גז, אבל עלוח המעבר גבוהה. גם על זה אנחנו מתלוננים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי אומר שהמקרה המיוחד הזה (שירותים סלולריים) קצת שונה. החברות הסלולריות עובדות תחת רשיון מהמדינה, שמקצה להן תדרים מתוך המאגר הציבורי ואפילו מגינה עליהן מתחרות. אם התנאים שבהן פועלות החברות לא מוצאות־חן בעינינו, זה בהחלט מתבקש לדרוש שינוי. זה שירות חצי־ציבורי ולא פרטי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לנושא הזה רמזתי באחת התגובות הקודמות. אפשר לשאול מדוע ספקטרום זה משהו ששייך לכולנו, והמדינה כשלוחתנו, ולא למשל שזה דבר ששייך לאף אחד. התרגלנו לראשון, אך גם ביחס לשני יש דברים מעניינים לומר. Lawrence Lessig כותב על זה הרבה, ושווה לבדוק אותו. גם אם נניח שמדובר במוצר חצי ציבורי, דרשנו מהחברות תנאים מסוימים עם קבלת הרשיון, וכעת מדובר על להוסיף דרישות שלא היו ידועות להן מלכתחילה. כעת, לאחר ההשקעה הגדולה, כמובן שאין להן ממש ברירה, אך אילו ידעו מראש, כשעדיין לא היה ברור אם יתממש הסיכוי או הסיכון, לא היה יותר הוגן. להן לא מגיעה אותה הגינות כמו לנו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם משרד התקשורת היה, נניח, מוכר את התדרים למרבה במחיר, (אולי במנגנון דמוי בורסה), ולא מתערב בשימוש, אז כן. אבל זה לא המצב. משרד התקשורת מוכר תדרים מסוימים לשימושים מאוד ספציפיים, ומפקח על מבנה השוק בצורה הדוקה. חברות הסלולר לא סתם קיבלו תדר, אלא נבחרו בקפידה כדי לספק שירות שהוגדר בזהירות ובתנאים מאוד מסוימים. אם אני מקים מחר בבוקר חברה שרוצה לספק שירות סלולרי באותם תנאים, משרד התקשורת לא ייתן לי, ולא משנה כמה אני מוכן לשלם עבור השימוש בתדר. חברות הסלולר הן חברות רווחיות מאוד, שפועלות בתוך שוק מוגן, שבו התנאים והחוקים משתנים מדי־פעם גם עכשיו. לגיטימי לדבר על הטווח של השינויים האלה. המצב יותר דומה לחברות תחבורה ציבורית, הייתי אומר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לחברות הגדולות יש הרבה כוח נגד הצרכן הבודד, וזאת בניגוד למצב האמיתי שבו לצרכן יש קיום בלי החברות, אך לחברות אין קיום בלי הצרכן. לכן הצורך ברגולטור/מדינה שיאזן את חוסר השויון. להן לא מגיעה אותה הגינות כמו לנו. בענין הרצון להתלונן שהולך וגובר, הרי שהיסטוריה ארוכה של אכילת חרא, בתוספת למודעות ליכולות של אירגוני צרכנים בארה"ב,הפכו את הישראלי לצרכן נבון יותר, וככזה הוא כמובן מתלונן. ד.א. הספקטרום שייך למי ששולט בו, קרי המדינה, מכיוון שיש בו נגיעה לכל אחד מאיתנו, כולל הלא משתמשים, סרטן, קרינה, אנטנות, הרי שמעורבות וביקורת נידרשים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הספקטרום הוא משאב טבע, וככל משאב טבע הוא צריך להיות שייך לכלל. לא יתכן דבר שאינו שייך לאף אחד אלא אם האספקה שלו בלתי מוגבלת. המדינה היא הנציגה של הכלל ועל כן היא הבעלים של הספקטרום, כפי שהיא הבעלים של המים שזורמים בנחלים. אני מניח שתנאי הזכיון כוללים את הכפיפות לרגולציה ובכלל זה האפשרות להוסיף דרישות ומגבלות - אחרת החברות היו יכולות לפנות לבג"ץ נגד שר התקשורת. אם כך, גם הן ידעו (קרי: היו צריכות לדעת) למה הן נכנסות, ואין להן שום סיבה להתלונן, כך ששאלת ההגינות אינה רלבנטית כאן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן מגיעה לחברות הללו הגינות. והן יודעות להשתמש בה. כשמשתנים התנאים לרעתן הן יודעות לשאת ולתת עם המדינה על שינוי תנאי הרשיון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון שיש כאן מקום ליישום המון תיאוריות מסקרנות. אני מצביע על אלו שמסקרנות אותי ומנסה לבדל אותן מאלו שמסקרנות אותי פחות. - על פניו, הסלולרי נראה לי עוד טכנולוגיה. לכן הוא כשלעצמו פחות מסקרן (אותי). - גם העובדה שהשוק אוליגופולי איננה מיוחדת. היא אופיינית למוצרי תשתית - טלפון, אינטרנט, טלוויזיה, כבלים, תחבורה ציבורית, גז, חשמל (אפילו עיתונות - בעיקר לפני עידן האינטרנט) ===>"מבחינה אנושית, מעניינת התלונתיות" זו תופעה שמסקרנת אותי כבר הרבה זמן והיא נראית לי מקיפה הרבה יותר מזו של השוק הסלולרי או הטכנולוגי. נראה לי ש"התלונתיות" הופכת/הפכה לעמוד התווך של השיח הציבורי. לדעתי היא הרבה יותר עמוקה מזו שבאה לידי ביטוי בשוק הסלולר. אם ידוע לך משהו על שורשי התופעה (הכללית) הזאת - אני אשמח להשכיל. ===> "זה שאנשים מרגישים כל כך מרומים, מראה שיש להם ציפיה למשהו אחר". עם זה אני לא לגמרי מסכים. כשהייתי בטיול בווגאס הפסדתי ברולטה 10 דולר תוך 2 דקות. הרגשתי מרומה - פרייר. "ציפיתי" למשהו אחר (כמו רווח של מיליון דולר).אני חושב שאנשים חשים מרומים בשוק הסלולרי (ואחרים) באופן דומה לזה שחשתי בקזינו. הייתה להם איזו ציפיה שהמכשיר יעשה אותם מאושרים. על פי רוב זה לא מסתייע. זה מאכזב. אני חושש שיהפכו את הבעיה הסוציולוגית הזאת לעניין משפטי. לדעתי זה לא יעזור כי אז אנשים יתלוננו על החוקים ומערכת המשפט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנשים מרגישים מרומים כאשר נוצרת אצלם ציפיה ומסתבר להם שלא רק שאינה מוגשמת (שאז יש אכזבה), אלא מי שהיה אמור לממש את הציפיה מתנער, או גרוע מכך - זה שיצר אצלם את הציפיה פתאום מסביר שאינו חייב לעמוד בה. פרסומות וכו' יוצרים לנו דימויים וציפיות שלא כולם מפורשים, ואז מסתבר שחלק מהציפיות שעזרו במכירה, אינן מחייבות בתנאי השירות. במילים פשוטות, מושכים אותנו פנימה עם תמונות יפות, ומחתימים אותנו על טפסים משעממים ובלתי-ברורים. כמובן, כל זה נכון לא רק בסלולרי, וגם איני רץ לומר שצריך להחיל חובה משפטית, אך הדיון מעניין ומראה לנו את ההנחות הסמויות תחתן אנו פועלים. אפשר לשאול אם הדינמיקה הזו הוגנת. אם המכירה התבססה על דימוי שברור היה להם שיווצר אצלנו, האם הדימוי הפך להבטחה שיש לעמוד על קיומה? נראה לי שהשאלה כבר אינה של כן ולא, אלא של מידה (כמו רוב השאלות המעניינות). בהינתן ידיעה על טבעו של אדם, המשמשת לתכנון הדימויים שיוצגו לו, האם זו תהיה חלק מפרשנות המסמך שחתם עליו, או שנתעלם ממה שהביא אותם למסמך ונחייב רק בקיום המילים הכתובות בו? לגבי התלונתיות, בוודאי שהסלולר הוא רק דוגמא קטנה. בעיני, מדובר בתכונה שיש בה פן חיובי של 'שחרור קיטור' או שיתוף אחרים במצוקה שלי, ויש בה פן שלילי של הגברת החשיבה השלילית. כשאני מסביר כמה 'לא בסדר' המצב הקיים, אני מתווכח עם המציאות, וטוען שהמציאות האלטרנטיבית (זו שבראש שלי) טובה יותר, נכונה יותר, וכו'. העניין הוא שאז אני נאחז חזק יותר בסיפור שרץ לי בראש, וכועס על המציאות ממש. גורם לתחושת קיפוח, צדק, ומסכנות, שעדיף לצאת מהן. לפעמים כדי לקבל את המציאות, עוזר להבין אותה, לתת הסברים שההגיון יכול להכניס למשוואה ולקבל שמחירים גבוהים הם תולדה של מבנה שוק, ושאפשר להסוות את התופעה אך לא למגר אותה. או אז, קל יותר לומר "שיהיה" ולהשקיע את זמננו ומרצנו בדברים חשובים יותר, או לפעול לשינוי התופעה אם רוצים, ולהתמקד בשינויים האפשריים ולא רק ברצויים. באופן כללי נראה לי שרובנו משתמשים בתלונתיות בצורה שמצדיקה את תחושת הקיפוח שלנו, וחברים אמיתיים מזכירים זה לזה לצאת מהמעגל שהם יוצרים לעצמם במוח בין תופעה מרגיזה, דיבור על כמה זה לא פייר, וכעס גדול יותר. מחזיר אותנו לדיון על זן שהתנהל/מתנהל באתר תחת מאמר אחר... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתכן שהקיטורים, לא כחלק מהאופי האנושי הגלובלי אלא הקיטורים הישראלים, ספציפית, הם לא רק עניין של תחושת קיפוח עמוקה ואמיתית אלא גם העניין הישראלי של "אני לא אצא פה פראייר"? קרובי, עו"ד שבזמן לימודיו עבד במחלקת התלונות של חברת תעופה ישראלית, התעניין באותה תקופה גם באופי ובהיקף התלונות המגיעות לחברות תעופה ברחבי העולם. לדבריו, הישראלים הם יצירתיים מאין כמותם בנושא התלונות והם מתלוננים באותה מידה, באותם אחוזים ובאותה דרגת התמרמרות של "שתו לי אכלו לי" - גם על מחדלים אמיתיים ונכונים וגם על דברים פעוטים שנוסעים מארצות התרבות היו מתביישים להתלונן עליהם... לפי מה שהוא מספר, הרושם שהתחזק אצלו בתקופת עבודתו הזו יותר ויותר היה שהנוסע הישראלי, מרגע שהוא עולה למטוס, אינו חושב בכלל על ההנאות או העסקים שיעשה בארץ שאליה הוא טס, אלא אך ורק על מה שיצליח להוציא מחברת התעופה ובאיזה איומים מקוריים ישתמש, לאחר שאיומי "אני אפנה לתקשורת" כבר מזמן איבדו את האפקטיביות שלהם לגבי רוב התלונות. האם יש בנו, הישראלים, איזה קו אופי ייחודי שאין בעמים אחרים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי שמח לראות איזשהם נתונים - למשל, מה שיעור התלונות יחסית למספר הנוסעים בקווים של חברה לא ישראלית לישראל ולמדינות אחרות. התחושה שלי היא שמי שעובד במחלקת תלונות תמיד יראה בציבור המתלוננים חבורה של בכיינים קטנוניים. במקרה של חברה ישראלית שווה היה שהחבר שלך ישאל את עצמו האם השרות שהחברה נותנת ללקוחותיה הוא באותה רמה של החברות הזרות, ולמה אנשים מרגישים שכדי לקבל שרות הם צריכים לאיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מעדיף גישה קצת יותר נגטיבית (או לפחות סלקטיבית) בקשר לפן החיובי של התלונתיות. כדאי להבחין: כשאני מתלונן (אפילו מקטר) על כאב גב, או שהמשכורת לא מספיקה לי, או שהחום כבד, או על פקקי התנועה, או שהילדים מעצבנים, או שלא הייתי זהיר מספיק בהשקעותי וכו', זה סוג התלונתיות שאפשר למצוא בה גם את הפן החיובי והשיתופיות שהזכרת. אבל התלונתיות שאני לא מוצא בה פן חיובי היא זו שנועדה להסיר מעלי אחריות למעשי. זה הסוג שבו אני לא מתווכח עם החלק הכי משמעותי במציאות שלי - "אני" - אלא מבקש להצדיק אותה בכל מחיר: "השמנתי - לא בגלל שאכלתי המבורגרים כמו חזיר אלא בגלל שהחזירים הגלובליסטים מכרו לי המבורגרים" או "התרוששתי - לא בגלל שקנתי מעבר ליכולתי הכלכלית אלא בגלל שמוכרני הסלולר פיתו אותי". למשל הטון הזה: ===>"במילים פשוטות, מושכים אותנו פנימה עם תמונות יפות, ומחתימים אותנו על טפסים משעממים ובלתי-ברורים". מה שמסקרן אותי זה למה אנשים (מבוגרים/סבירים) מדברים ככה. לא למה אנשים מתפתים לתמונות יפות או מתבלבלים מטפסים משעממים. זה כמובן קורה גם לי. אבל אני מחפש הסבר תיאורתי לשאלה למה אנשים רוצים שינחו להם לעשות מה שהם רוצים, וכשהם מתאכזבים מהתוצאות הם מתלוננים שלא הגבילו אותם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי נראה לנו שצריך להיות צדק בעולם. וכשאנחנו מרגישים שפעלנו כשורה ובכל זאת נדפקנו, אנחנו חושבים שעקרונות הצדק 1 הטבעי 2 הופרו ולכן אנחנו מתלוננים. 1 גמול מתאים למעשה הנכון. 2 הטבעי, זה שלא זהה לצדק המשפטי והקפיטליסטי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
What You Mean "We", White Man?
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנחנו, האנשים המתלוננים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, אלה. מה שניסיתי לומר לעדי, למעלה, זה ש''האנשים המתלוננים'', מתלוננים. זה לא קשור לטכנולוגיה או לחוקים, ושינויים כאלו או אחרים לא ישנו מהותית את התלונתיות של ''האנשים המתלוננים''. אם תרצה, זה כמו שהורדת מחיר החשמל לא תגרום לפולניה ההיא לשבת באור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תפסיק כבר להתלונן עלינו כל הזמן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאני אפסיק להתלונן?! מה אני פרייר? אני אפעל לחקיקת חוקים שיאסרו עליכם להתלונן! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנשים רוצים שלא יונו אותם, גם אם זה מגביל את החופש שלהם להיות מרומים. אני מניח שיש גם כמה אנשים בארה"ב שמתאכזבים מהתוצאות של לקיחת משכנתאות על 95% מהנכס שלהם ללא ערבויות. כנראה באמת אשמתם של מי שלקחו את המשכנתאות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני רוצה שלא יונו אותי. וכשמוכרים לי סלולרי מנגן, מצלם, רוטט, גולש, מענג (וגם מטלפן) אני לא חושב שרימו אותי. הוא באמת עושה את כל הדברים הללו וכמו שאמרו לי בהתחלה אני אשלם על התענוג במשך שלוש שנים. מה שמאכזב בד"כ זה שמתברר שהדברים הללו לא עושים אותי מאושר במשך שלוש שנים. אבל את זה לא הבטיחו לי. אגב, בארה"ב יש כלל אצבע שאומר לא לקחת משכנתא שההחזר החודשי שלה עולה על 30% מהכנסתך החודשית - אם היא פחות-או-יותר מובטחת. כל ילד מכיר את את הכלל הזה כמו שהוא יודע ש"העישון מזיק לבריאות". הצרה שאם משכנתא "סבירה" אתה יכול לקנות רק בית "סביר" - וזה לא יוציא את העניים לשכנים. אז אנשים נוגסים יותר משהם יכולים לבלוע. מי אשם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בארה"ב יש בעשרים השנים האחרונות, ירידה דרסטית באחריות הבנקים לבדיקת הסיכון שהם לוקחים עם לקוחותיהם. התפיסה הכללית היא שכל אחד אחראי למעשיו. אם אתה מתקשר לחברה שדרכה אתה רוצה לסחור במניות, אתה מקבל אשראי של 100%, כלומר שאתה מכניס 50.000$ ויכול לסחור במניות על בסיס מסחר יומי ב-100.000 $. כמובן שאתה יכול ליפול ולהתרסק ואינני יודע איך החברה תוכל לגבות ממך את החוב כי היא לא בדקה האם יש לך בית או רכוש כלשהו שאפשר למשכן אותו. על כל פנים כך היה בשנת 2000 . מי אשם? בסופו של דבר מערכת הבנקאות מעלה בתפקידה ובאתוס שלה להיות המוסד הזהיר שעוזר ללקוחותיו . | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולאלו שהימרו על 100,000$ בלי שיהיה להם גיבוי להפסדים, להם אין שום נגיעה לנושא? הם עוברי אורח תמימים שסתם נקלעו למלכודת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חס ושלום. הם אחראים למעשיהם. אני דיברתי על המוסדות הפיננסיים שמחוייבים לזהירות פיננסית כי הם מטפלים בכספים של לקוחותיהם. אתה לקוח מחושב וזהיר והבנק שלך פושט את הרגל בגלל הפעילות המופקרת שלו (עבודה עם לקוחות מופקרים כמוהו). אנך חושב שזהו תפקידו של הבנק להיות זהיר? היום תפקידו של הבנק כפי שהגדירו שלמה נחמה הוא להעלות את הערך של בעלי המניות ומה שהואלא הוסיף אבל אני אוסיף -להעלות את המשכורות והבונוסים של המנהלים הבכירים. אינך מסכים לדברי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים לדברי שלמה נחמה, שהתפקיד של הבנק הוא להעלות ערך מניותיו. אני חושב שהדרך הנכונה לעשות זאת הוא להימנע מהתנהגות מופקרת. ולראייה, נדמה לי שערך המניות של הבנקים שהתמוטטו בגלל פעילות מופקרת, דווקא ירד. ובנסוף, אני חושב שגם לצרכן יש תפקיד דומה, לשקול את צעדיו ולהימנע מעבודה עם מי שנראה לו מופקר - אפילו אם הוא זול. ועוד, אני חושב שיש מקום לפיקוח (אבל לא התערבות) על הבנקים ולחובת דיווח, ביטוח ושקיפות - כדי שהצרכן יוכל לשקול את צעדיו, אם הוא טורח לקרוא. אגב, בארה"ב, פקדונות קטנים (נדמה לי עד $100,000) מבוטחים על ידי קרן מרכזית של המדינה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כעקרון יש תחום כלכלי שלם של ניהול סיכונים, כמו "אם הסיכון X והתשואה Y כמה כסף הרגולטור מכריח אותי להשאיר, וכמה כדאי להוסיף לכך". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כעקרון זה מצוין. במציאות הבנקים מתעלמים מהתחום הזה או נכשלים בו - ראה המשבר הנוכחי בארה''ב. למעשה, לו ידעו הבנקים לנהל סיכונים לא היה צורך ברגולטור שיחייב אותם ליחס מסוים של הלימות הון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניהול סיכונים אינו מבטיח שהסיכון מתאפס, ולכן הוא נקרא ניהול סיכונים ולא העלמת סיכונים. בניגוד לתחושה האינטואיטיבית שיש לרבים, ניהול סיכונים אפילו לא מנסה למזער את הסיכון אלא למצוא את האופטימום בין מזעור הסיכון לבין העלות של אותו מזעור. לכשלעצמו, משבר המשכתנאות בארה''ב לא מלמד על כלום אלא אם חוקרים לעומק ולומדים שהיתה הערכת חסר של ההסתברות לאותו כשל (כפי הנראה זה באמת המצב). הרגולטור נחוץ, לדעתי, כי האזרח הקטן והבינוני לא מסוגל לדעת את רמת הסיכון שהבנק שלו מוכן לקחת ולפעול בהתאם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מובן שניהול סיכונים אינו יכול להעלים אותם. שום דבר לא יכול להעלים סיכונים (טוב, חוץ מהמוות אולי). אבל כאשר אתה רואה שמערכת בנקאית שלמה כושלת ולא רק בנק אחד (ולא כתוצאה מארוע חיצוני, כוח עליון וכדומה) אז הבעיה היא בשיטת הפעולה של המערכת; המערכת כולה לא ניהלה סיכונים או שתורת ניהול הסיכונים לא נותנת תשובות טובות למורכבות הפיננסית של הכלכלה המודרנית. אני נוטה להאמין ששתי התשובות נכונות, ויש ביניהן קשר הדדי: בנקאים שרצו להתחמק מהמגבלות של ניהול סיכונים סטנדרטי פיתחו מכשירים פיננסיים שקשה מאד להעריך את הסיכון שגלום בהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בקיא בפרטים, אבל מהמעט שאני יודע באמת היתה טעות בסיסית בהערכת הסיכון הגלום, והיא היתה משותפת לכמה וכמה בנקים. מכל מקום, כולם ניסו לנהל את הסיכון שהם לוקחים, זה חלק אינהרנטי בפעילות של כל נותן הלוואות החל מהחנווני השכונתי וכלה בממשלת ארה"ב. הנקודה שאני מנסה להבהיר (לא לך, אני חושב שאתה מבין אותה) היא שהתממשות סיכון מסויים אינה מעידה על ניהול סיכונים גרוע. ההצפה של נתיבי איילון שנתיים ברציפות (הה, הימים הטובים) בעקבותיה הוטחה ביקורת קטלנית במתכננים, היתה דוגמא טובה לחוסר ההבנה של הציבור בעניין זה. אגב, בעקבות אותה ביקורת, נשפכו די הרבה מליונים ללא צורך. דוגמא: חברות רבות שמחזיקות צי רכב אינן מבטחות את הרכבים שלהן בביטוח מקיף. החל מגודל מסויים של מספר כלי הרכב בבעלות החברה זאת מדיניות פיננסית נבונה, שכן סטטיסטית מחיר הגניבות והתאונות נמוך מפרמיית הביטוח (אחרת חברות הביטוח היו פושטות את הרגל). עד כאן טוב ויפה, אבל אם יום אחד תפרוץ שריפה במגרש החניה התת-קרקעי של החברה, וזאת בדיוק כשרוב העובדים חונים שם לרגל הטכס השנתי של הרמת כוסית לכבוד הרווחים הגדולים של השנה הקודמת, ייגרם לחברה נזק כלכלי אדיר, אולי עד כדי קריסתה. האם זה מצביע על כשל של ניהול הסיכונים? מה דעתך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתיאוריה אתה צודק כמובן, אבל בשטח הדברים התנהלו בצורה שונה. כמו שצוין בפתיל, הבנקים יצרו מכשירים פיננסיים שעקפו את מגבלות ניהול הסיכונים אבל היו, אם לנסח זאת בפשטות, לא הגיוניות. זה התחיל בקרנות הגידור שפרצו לעולמנו בסערה ומשכו אחריהם את כל המערכת הבנקאית. אחרי הכל, אף מנהל בנק לא יכול היה להישאר מאחור כשמתחרה אחרי מתחרה משיג תשואות גבוהות. החגיגה תפסה תאוצה עד לנפילה הבלתי נמנעת. האבסורד הוא שחלק גדול מהמנהלים, אם לא כולם, ידעו עד כמה המינוף לא הגיוני (כל דולר של לווה *גרוע* היה ממונף פי מאה ויותר) אבל היו 'מוכרחים' לעלות על העגלה. אני לא מומחה גדול בתורת המשחקים, אבל נראה לי שללא מגבלות חיצוניות, חבורה קטנה של 'לוקחי סיכונים' יכולה לגרור אחריה את כל המערכת, כמו שקורה בכל פעם שיש בועה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כפי שהודיתי, אני לא בקיא. בהנחה שהתאור שלך נכון, הבעיה שאני רואה היא שאותם מנהלי בנקים שכן הבינו את גודל הסיכון לא השכילו להפוך את הידע הזה לכלי שיווקי ("אצלנו התשואות נמוכות יותר, אבל כך גם הסיכון" הוא משפט שבזכותו הציבור משקיע באג"ח יותר מאשר באופציות) או כלכלי (עמדת שורט על מניות הבנקים שהגזימו בסיכון שהם לוקחים יכולה להניב רווחים נאים). חבורה קטנה של לוקחי סיכונים יכולה לגרור את המערכת כולה רק אם הציבור לא מבין מה קורה, או שנוטלי הסיכון אינם מגלים באופן נאות את מהותו. דומני שזה מה שקרה עם קופת הגמל "חרמון" של פריזמה ( http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?... ) , שכן חוסכים בקופ"ג מעוניינים בפרופיל סיכונים אחר מזה שהקופה נטלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הציבור הוא לא חלק מהמשוואה, אלא מופיע רק בקצוות הרחוקים. מצד אחד כלוקחי משכנתאות ומצד שני כמשקיעים פשוטים, הדיוטות. אף אחד לא מעביר את המשכורת שלו לבנק לאומי כי הוא פחות מסוכן מבנק הפועלים ולהיפך. אתה גם מניח שאת הכסף ששמת בקרן פנסיה או בביטוח מנהלים תראה בסופו של דבר. מבחינתך אין כאן בכלל עניין של סיכון. כל ה'משחקים' נעשו בין גופים כלכליים בשיטה שבפשטות אפשר לקרוא לה 'פירמידה'. תפוח האדמה החם של לווי הסאב-פריים נארז בנייר כסף והועבר כבטחונות לגופים כלכליים אחרים, שהפעילו עליו מכשירים פיננסיים, ארזו אותו מחדש ומכרו אותו לגופים פיננסיים אחרים, שאיגחו אותו ואת האג"ח מכרו לגופים כלכליים אחרים, ביניהם הבנק שלי וקרן הפנסיה שלי. כשהקלף בתחתית הפירמידה נפל (איך הגעתי מתפו"א לקלפים פתאום?), הכל נפל יחד איתו. כל עוד גוף ידע שיש מישהו שיקח ממנו את תפוח האדמה (אני חייב להפסיק לערבב מטאפורות) הלוהט, מסוכן ככל שיהיה, החגיגה נמשכה. ומנהל הבנק המסכן? הוא מקבל את הבונוסים שלו על תשואה ולא נקנס על הפסדים. כאמור, גם חלק מהזהירים יותר נאלצו לשתף פעולה עם המערכת כדי לא להישאר מאחור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנה מצגת שמראה דרך סיפור מאוייר, פשוט ושנון, את סיפור משבר הסאבפריים וההשלכות שלו על המלווים, הלווים, המשקיעים והבנקאים (אולי כבר הביאו את הלינק הזה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את הלינק הזה הביאו כבר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועכשיו, המחזמר. תוכנית הרדיו "אלו החיים האמריקאים" מציגה תחקיר שערכו עיתונאי פרופובליקה על קרן הגידור "מגנטר". הקרן מצאה שיטה מתוחכמת לעשות כסף: תמכה ביצירת מכשירים פיננסיים מסובכים, מסוכנים "ורעילים" ,תוך כדי הימור שאותם השקעות יתמוטטו. עבור העיתונאים, אם זה לא היה עצוב (ומפחיד) זה היה מצחיק כמו סרט של מל ברוקס. אז הם הלחינו את הסיפור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. איזה חלק מהתהליך לא היה ידוע לציבור ולרגולטורים לפני שהמשבר פרץ? ולמה אותם מנהלים זהירים שידעו על כך לא פצו פה? עפ"י המצגת החביבה שרב"י קישר, כל ה"פירמידה" היתה מבוססת על ההנחה שמחירי הבתים ימשיכו לעלות, כאילו זה חוק טבע. לא נראה לי שהיה צריך להיות גאון גדול כדי לדעת שזה לא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק בגלל זה זאת היתה בועה. גם בבועת ההיטק לא היה צריך להיות גאון גדול כדי להבין שמאות מיליארדים שמושקעים בחברות בלי מודל עסקי ברור הן לא בסיס טוב לתעשיה. כאן בדיוק נכנסת לתמונה תאוות הבצע. ברור לכולם שהבועה תתפוצץ ורק מנסים להרוויח עוד קצת לפני שזה יקרה - עוד בונוס שנתי של 25 מיליון דולר, עוד דיווידנד של 50 מיליון. אני בטוח שהמנהלים המיליונרים של הבנקים וקרנות הגידור לא מצטערים גם היום על הדרך בה הם פעלו. הציבור, כמו שאמרתי, הוא בכלל לא חלק מהתהליך הזה. אין לו מושג מה הבנק עושה עם הכסף שלו וגם לא אכפת לו. הרגולטור (הבנק הפדרלי האמריקאי בעיקר) לעומת זאת התרשל בתפקידו - הבנקים וקרנות הגידור בנו מכשירים פיננסיים מורכבים שהרגולטור לא הבין כנראה לעומק איך הם פועלים ונתן למערכת להגדיל את מגדל הקלפים על הבסיס הרעוע של משכנתאות הסאב-פריים ו'גילה' רק אחרי פיצוץ הבועה איך התנהל השוק עליו הוא אמור לפקח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה טועה לגבי הרגולטור האמריקאי: הוא לא התרשל; הוא היה חלק מזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהממ. זה מעלה אצלי רעיון שאין לי כרגע זמן לפתח. אם לא אגיב כאן במשך היום יהיה נחמד אם מישהו יזכיר לי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה בטח זוכר מה היו אומרים פקידי הבנק ללקוחות בימי ארידור העליזים, ואת ארידור אומר בטלויזיה שאם הוא היה יכול, היה קונה מניות בנקים. לא עבר זמן רב והבורסה קרסה. (אני עבדתי אז בפסאז' הוד :) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פסאז' תמר, אני מניח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחת הבעיות היתה שנותני המשכנתאות לא לקחו את הסיכון על עצמם אלא גילגלו אותו הלאה, כאשר בכל שלב הוא נעטף בשכבה עבה יותר של הוקוס-פוקוס פיננסי שכמעט לא איפשר להעריך את הסיכון הגלום (כפי שהראתה גם המצגת שהובאה כאן). בעיה אחרת היא התפתחותה של תעשיית גלגול הלוואות שלא התעניינה כלל באפשרות של הלקוח להחזיר את ההלוואה המקורית (ומכאן רמת הסיכון) אלא הרוויחה משלל עמלות שקשורות בתהליכי הגלגול עצמם. אגב, הדוגמה שהבאת מהאיילון הזכירה לי שפעם, בארץ רחוקה, עמדתי על סכר גדול וקראתי את השלטים שתיארו אותו. בין היתר נכתב שם שהסכר נבנה לעמוד בשטפון של פעם באלף שנה. בתחילה התרשמתי, כפי שבוודאי התכוונו כותבי השלט; אבל כשקצת חשבתי על כך הבנתי שיש כאן לפחות שתי בעיות חמורות. האחת היא שסכר הוא מבנה שאמור לעמוד זמן רב מבלי לעבור שדרוג משמעותי. אם נניח שמשך החיים המתוכנן של הסכר הוא מאה שנה, הסיכוי ששטפון של אחת לאף שנה יתרחש הוא אחד לעשר; בהתחשב בתוצאות הקטסטרופליות שעלולות להיות לכשל בסכר זה סיכון קצת גדול מדי. הבעיה השניה היא שהמתכננים לוקחים נתוני זרימה בנהר שנאספו, נניח, במשך עשרים או אפילו חמישים שנה ומניחים שיש בידם מספיק סטטיסטיקה כדי לתאר במדויק גם את הזנב של העקומה; גרוע מזה, הם מניחים שהעקומה עצמה היא סטטית. כידוע, מודלים של שינוי האקלים מראים שיש לצפות ליותר ארועים של משקעים רבים בפרקי זמן קצרים - שטפונות. כשמשהו ממוקם כל כך רחוק בצד הימני של העקומה כל תזוזה שלה תגדיל את שכיחותו באופן דרסטי. אילו הייתי חי במורד אותו נהר הייתי די מודאג. נדמה לי שיש לסיפור הזה רלבנטיות לאיילון ואולי גם למשבר הסאב-פריים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גיא רולניק הסביר את זה יפה כבר לפני חודש וחצי, ולאור החדשות על הלאמת שני הבנקים למשכתנאות הגדולים ביותר בארה"ב, הרלוונטיות גוברת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שאתה מדבר על הרגולטור שמכריח את הבנק להשאיר אחוז מסויים בקופה. אבל הנוסחאות שעובדות בשביל הבנק יעבדו, אני חושב, עם פרמטרים אחרים גם בשביל הלקוח. כשאתה שם כסף בבנק (עו''ש, חיסכון, אג''ח, מניות, קרנות גידור, עתידיות ונגזרות) אתה יכול לחשב מה הסיכוי שתראה את הכסף בחזרה. אחד הפרמטרים שתמיד שואלים אותך זה כמה אתה ''אוהב סיכון''. הצרה שאנשים הם ''אוהבי סיכון'' לפני שהם מפסידים ו''שונאי סיכון'' אחר כך - עד לפעם הבאה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור, ברור. אתה כתבת "אני חושב שיש מקום לפיקוח", ואני ציינתי שכבר קיים תחום ניהול סיכונים פיננסיים [ויקיפדיה], ובו יש רגולציות ידועות שעל הגופים הפיננסיים לעמוד בהם (למשל, באזל 2 [ויקיפדיה]) - לגבי יעילותו, ובכן, זה סיפור אחר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שים לב שהחלק הריווחי של הבנקים היו מישקי הבית והמקומות שם הוא היה צריך לבצע מחיקות היו הסתבכויות בסאבפריים או בעלי עסקים שהצליחו לגייס הרבה כסף מהבנק ונכנסו להפסדים. המקומות בהם הפסידו הבנקים היו אותם תחומים בהם הם לקחו סיכונים גדולים. סיכונים גדולים, פירושו, שהם התרחקו מהזהירות הבנקאית ורצו לעשות מכה. הם הרשו לעצמם לעשות את זה כי יש להם המוני לקוחות שבויים שהם מישקי הבית וממשלה שלא תיתן להם ליפול. אף אחד מהמנהלים שקיבלו את ההחלטות לגבי הסאבפריים לא נענשו בהחזרת הבונוסים או אף פיטורים.אז נהדר שאתה מבין את הבנקים-כן ירבו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
===>"הם הרשו לעצמם לעשות את זה כי יש להם המוני לקוחות שבויים שהם מישקי הבית וממשלה שלא תיתן להם ליפול." עכשיו אתה מבין למה ההתערבות ממשלתית משחיתה? לדעתי צריך להציע ביטוח לבעלי הפקדונות אבל לא לבטח את הבנקים. אם מנהלי הבנקים רוצים להסתכן ולעשות מכה - שיעשו. אבל אם הם מקבלים מכה - שיספגו אותה לבד. בתאונה הזאת אני לא מעורב. אני בקושי מצליח לנהל את החשבון המשפחתי שלי. אין לי מושג איך מנהלים בנק. מדבריך עולה שאתה יודע. אז לא ברור לי למה אתה מוותר על הבונוס. פעם שאלתי כאן (אבל לא קיבלתי תשובה) כמה לקוחות יש לבנק הדואר ולמה אין שם יותר. ככל הידוע לי המנהלים שם לא מקבלים בונוסים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זהו? מצאת את הסיבה למה בנק הדאר לא התנהל והצליח להרוויח כמו שאר הבנקים? בוא אגלה לך סוד גלוי: רב הבנקים (חוץ מהבין לאומי) פשטו את הרגל בראשית שנות ה-80. אתה ודאי לא היית מתערב וכולם היו מתמוטטים אם הממשלה לא היתה מלאימה אותם. באף מקום לא כתוב שבנק צריך לצמוח בקצב כה מהיר שבסוף הוא "נאלץ" לקנות את רב המדינה.צמיחה מפלצתית יוצרת מיפלצות. אם שיטת התגמולים בבנק היתה לתגמל על הצלחות ולקנוס על כשלונות (הצורך בצחיקות), אולי המנהלים היו זהירים יותר, צומחים לאט יותר ומנהלים מוסד שהמרכיב החשוב ביותר שלו הוא היציבות.זהו מוסד שאמור לשמור על הכסף שלך וזהו לב המיקצוע. אין צורך לסבך את המערכת הכלכלית בעוד ניפוח של הוצאות ביטוח כדי לאפשר צמיחה מיפלצתית ומסוכנת. ונניח שבשנות ה-80 כל פעולות הבנקים היו מבוטחות; חברות הביטוח היו פושטיות את הרגל והמדינה היתה נאלצת להלאים אותן. אין פתרונות להתנהלות רודפת בצע ומסוכנת; בסופו של דבר תבוא הנפילה. קרא שני מאמרים בנוגע להיסטוריה הכלכלית של ארה"ב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע אם בנק הדואר לא מצליח להתנהל. אני שואל למה לאנשים שמתנגדים (כמוך) למדיניות הבנקים המסחריים אין חשבון בבנק הדואר. אתה יכול להסביר את זה? עזוב מאמרים. כל אחד יכול להביא כאלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"לדעתי צריך להציע ביטוח לבעלי הפקדונות אבל לא לבטח את הבנקים." לא כל כך הבנתי, ועל חברות הביטוח אתה כן מתכוון לפקח? אם כן אז למה את ההימור הזה כן ואחרים לא? ואם לא, אתה מציע למשקיע הסולידי לבטח את הביטוח? חוץ מזה, אם אני אבוא לחברת ביטוח ואבקש לבטח את ההשקעה שלי, הם בטח לא יסכימו אוטומטית, הם ידרשו מהבנק להראות להם כל מיני דברים (כנראה די דומים למה שהממשלה מבקשת מהבנק), לא? ואם הביטוח כבר מסכים לבטח את ההשקעה שלי, איזה סיבה יש לי לשלם לביטוח (הרי אני יודע שהוא מפקח על הבנק, עובדה שהוא הסכים לבטח אותי)? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר אמרתי ב<תגובה 486683> שאני בעד פיקוח על הבנקים, וחובת דיווח. אז כן, גם על שקיפות חברות הביטוח אני מציע לפקח. המשקיע הסולידי צריך כבר לדעת שהביטוח מבוטח - אחרת הוא לא ביטוח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ירדתי לסוף דעתך, מה ההבדל (בכל מה שנוגע לבנקים) בין התערבות לפיקוח (אני באמת לא מבין כולם בבנקים)? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני לא מבין בבנקים. להבנתי, פיקוח זה לדאוג שלא תפגע/תרמה את הלקוחות (למשל לפקח שהבנק יגיש דוחות מהימנים).התערבות זה, למשל, לקבוע כמה ריבית/עמלה הבנק יכול/צריך לקחת מהלקוחות שלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולעניין החסכן הסולידי, לפקח שהבנק באמת משקיע את הכסף באופן סולידי זה פיקוח או התערבות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפקח שהבנק משקיע באופן ''סולידי'', זה כמו לפקח שהוא משקיע ''נכון'', או כמו לפקח שהוא גובה ריבית ''הוגנת'', וזה כמו שתפקח שהבן שלך ישא אישה ''ראויה''. כל זה התערבות. אני מציע להסתפק בפיקוח שהבנק מדווח אמת, פועל בשקיפות, וממלא אחר התחיבויותיו כלשונן. וללקוחות הסולידיים אני מציע שלא יסתפקו בהתחייבות ''שהבנק ישקיע באופן סולידי וראוי'' אלא יתבעו התחייבות מפורטת שאפשר לבדוק. לדעתי הבנקים מנפיקים תאור מפורט של השקעותיהם (למשל פרוספקטוס של קרנות) אבל אלו כתובים באותיות קטנות שאיש לא טורח לקרוא - אז אומרים להם ''זה די סולידי''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש הבדל גדול בין הבן שלך לבין בנק. הבן שלך מקבל החלטות עבור עצמו. הבנק לא יכול לקבל החלטות עבור עצמו. מי שמקבל את ההחלטה הם שכירים של הבנק, והסיכון האישי שלהם הרבה יותר קטן מהסיכון של הבנק. כשבנק מתמוטט, העובדים לא בהכרח פושטים רגל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לצערי זה נכון. יש הבדל עצום בין הבן שלי לבין בנק. יש הבדל קטן יותר בינו ובין לקוחות הבנק. גם הם מחליטים עבור עצמם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא נדמה לי שיש די הרבה מן המשותף בין הבן שלך לבין בנק: שניהם מעונינים להוציא מהארנק שלך כמה שיותר כסף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ממש, סולידי זה לא בהכרח "נכון" השקעה לא סולידית היא "נכונה" יותר לאנשים מסויימים. אני לא חושב שאדם רגיל, אחד כמוני שלא מבין הרבה בתחום, יכול לעקוב אחרי איפה בדיוק כל קרן שהבנק משקיע בה משקיעה את הכסף שלה עד לדרגה עשירית ויותר. זה דורש זמן, משאבים וידע שפשוט אין לי (אגב, אין להם סודות? אז מה הבעיה של המתחרים שלהם לראות בדיוק מה הם עושים ולנהוג בהתאם?). וכל קרן גם יכולה, ואמורה, לשנות את ההשקעות שלה באופן דינמי בהתאם למצב השוק. אם הייתי יכול לבדוק את זה, הייתי משקיע לבד... בכל מקרה, יש לי הצעת פשרה בינך לבין איציק. הבנקים, וכל מי שירצה, יוכלו למכור השקעות עם פיקוח רגיל ("שהבנק מדווח אמת, פועל בשקיפות, וממלא אחר התחיבויותיו כלשונן") ובנוסף הם יוכלו למכור השקעות מפוקחות במיוחד (שבנוסף לזה הממשלה תפקח גם על איזה אחוז מניות יש בהן, כמה מניות זבל יש בהן, כמה מתוכן הן מיחזור של הלוואות שלא יעמדו בהן ועוד), לא נקרא להן סולידיות, נקרא להן "זולידיות" (אני ואיציק נדע שהן סולידיות, אתה תעמיד פנים שהן לא), ובנק שרוצה למכור את ההשקעה שלו תחת התווית "זולידית" יצטרך להעמיד אותה לפיקוח, אחרת שיקרא לה סולידית. כל אזרח יוכל לבחור איפה הוא רוצה להשקיע את הכסף שלו. מה אתה אומר? איציק? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ישנם גופים שמנסים להעריך את הסיכון מול התשואה הצפויה בקרנות למיניהן. הבנק שלי, למשל, הראה לי טבלה השוואתית ונתן לי לבחור את הקרן שמתאימה לצרכי. ברור שהם לא בונים את הטבלה ע"ס הפורטפוליו1 המדויק של הקרנות, וזאת מהסיבות שהזכרת כמו סודיות ודינמיות, וגם בגלל שמושגים כמו "מניות זבל" אינם מוגדרים היטב. מסתכלים רק על הרכב תיק ההשקעות2 מבחינת סוגי ניירות הערך (מניות3, מק"מ, אג"ח ממשלתי, אג"ח קונצרנים וכד'). ההרכב הזה מפורסם בתשקיף של כל קרן השקעות. לצורך ההערכה, הבנק שלי משתמש בהערכות של גופים אחרים שמדרגים את האג"חים הקונצרניים עפ"י בדיקה כלכלית של החברה המנפיקה. אם אתה נותן אמון בהערכות האלה, המצב הקיים טוב יותר מזה שאתה מציע: לא נותנים לך רק שתי אפשרויות בחירה בין "סולידי" ל"זולידי" אלא מאפשרים לך לבחור מכל הספקטרום. הקוץ שבאליה הוא שאתה צריך להאמין במודל של הבנק ושל הגופים שמעריכים את האג"חים. אני לא רואה סיבה טובה להניח שפיקוח ממשלתי יידע לעשות את ההערכה הזאת טוב יותר. _________ 1- אני משתמש במילה הזאת רק בשביל לעשות רושם. "תיק השקעות" טוב באותה מידה. 2- הרושם כבר נוצר, אפשר לדבר בלשון בני אדם. 3- סביר שגם אלה מוערכות באופן גס עפ"י גודל החברה, ומניות ששיכות לאחת מ 25 החברות הגדולות (מכללות במדד ת"א 25) נחשבות מסוכנות פחות מאחרות. חלק מהקרנות מצהירות על הרכב התיק ברזולוציה הגסה הזאת (משהו כמו "10% במניות ת"א 25, 10% במניות יתר-75 וכד'). אני לא יודע מה המצב בקשר למניות בחו"ל, ולא ניסיתי לברר בבנק איך המודל שלהם עובד. הנחתי שהם מבינים בזה יותר ממני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תרשה לי להתערב בעניינך הפרטיים. פחות מתשואה של 15% על ההון זה עושק מימסדי. ואני אומרת זאת לא ממקום של ביקורת אלא מהעבודה על הדוקדורנט שלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את עובדת על הדוקטורנט שלך? זה לא טוב, מומחים לזוגיות ממליצים על יחסים של אמון מלא, פתיחות ואמירת אמת. תרשי לי להתערב בעניינייך הפרטיים: עבדי על דוקטורט משלך, אם אפשר, ואת הדוקטורנט עזבי במנוחה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אשמח לקבל ייעוץ איך להשיג את התשואה הזאת בלי ליצור קשרים עסקיים עם האחים אלפרון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קח כרטיס טיסה לשוויץ. כנס לסניף הבנק הקרוב למקום הנחיתה. תשאל את מנהל הסניף כיצד למנף את השקעתך בנגזרים הקרובים למקום מקור השקעתך. סלח לי שוטה, אבל אתה מפרפר ברשת. ראלף קליין נפטר היום בגיל 77. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת היא שלאחרונה אני משתעשע קצת (וירטואלית) עם נגזרים ובינתיים מורווח (שוב וירטואלית) יפה באיסטרטגיה פשוטה יחסית שלא אפרט כאן, אבל הסיכון, הסיכון... חושבני שהכסף האמיתי שלי ישאר בהשקעות סולידיות. צר לי על רלף, ואני משתדל לא לקחת ממנו דוגמא. אני נמנע, למשל, מבארים סמיכי עשן ומריבים עם ברקת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבא שלי אוהב אותך. אני עוד לא החלטתי אם אתה באמת ראוי. בכל מקרה אמליץ לך להשקיע אחזקות בנגזרים. עדיף בחו''ל למניעת מס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבא שלך פנוי? שוק הנגזרים באירופה1 עדיף על המקומי לא מטעמי מיסוי (אני אדם ישר, אני מדווח גם על רווחי הון בחו"ל, כן?) אלא בגלל שהוא פחות מתוחכם מהשוק בארץ כך שאפשר למצוא שם נישות לא משוכללות ולגזור קופון. לא הייתי מציע למשקיע הקטן להכנס לשוק הזה בארץ שכן יש סיכוי גדול שהוא יפסיד את כספו לשחקנים מתוחכמים ועתירי הון. לא מאמינה לי? תשאלי את אבא שלך. _________ 1- את האמריקאי אני לא מכיר מספיק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני השתקעות בין הסדינים עברתי על התגובות בשבוע האחרון. שוק הנגזרים באירופה מתוחכם פי כמה מבישראל. שוק המעו"ף פה פרימיטיבי יחסית. לא תוכל למשל לבצע פעולה כפולה בהפרש שער נתון. למשל למכור שורט (לכתוב) אופציה call עם קניית אופציה put ולהנחות את המערכת הממוחשבת להגדיר הפרש קבוע במחיר. אחותנו הקטנה אשפית במציאת סטיות תקן בולטות במהלך המסחר. היא מריצה תוכנות אקטיביות להשוואה, אבל עיקר כישוריה באינסטינקט ההרג לקחת כמה פיפסים לטובתה. אבא אומנם פנוי אבל הוא לא המודל לחיקוי בכל הנוגע לניהול השקעות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה הקשר להשקעות? השכ"ג לא מצפה מהבן זוג שלו לנהל לו את תיקי ההשקעות. מספיק שבנותיו של אותו בן זוג יעשו את זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין מצב ששכ''ג תואם ואפילו במקצת את ההעדפות המיניות של אבא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה את יודעת? הרי אף אחד איננו מושלם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שיט. עד שמישהו כבר אוהב אותי הוא לא נמשך אלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוק הנגזרים באירופה אמנם מספק את האפשרות של פעילות באיסטרטגיות, מה שהבורסה בת''א אינה עושה (השד יודע למה), אבל השוק שם אינו משוכלל. סטודנט, ידע אישי (טוב, כמעט אישי. יש לי חבר שעושה הרבה כסף בזכות העובדה הזאת). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השוק לנגזרים על מדדים בארה''ב הוא המשוכלל ביותר. קצת מתחתיו השווקים באירופה (עם יתרון בולט לכותבי האופציות עקב תאריך מימוש יחיד). ישראל משתרכת מאחור בהיעדר 'עושי שוק' אוטומטיים לוויסות עדין ביומיום, וגם עקב פעילותם המניפולטיבית של שחקנים ראשיים להטיות מחירים סמוך למועד הפקיעה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם ב''עושי שוק אוטומטיים'', את מתכוונת לחבילות תוכנה ששולחות פקודות לבורסה עפ''י שינוי המדד ופרמטרים נוספים, הרי שהם קיימים גם בשוק בארץ. המניפולציות הן אכן בעיה ידועה של השוק הקטן בת''א, אבל כפי שאת מציינת הן מתרחשות סמוך לתאריך הפקיעה, כך שברוב ימי המסחר פגיעתן אינה קריטית (לטובת הציבור הרחב אסביר שהמניפולציות הן על שערי המניות שמרכיבות את המדד ולא ישירות על מחירי האופציות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב-''עושי שוק'' אין הכוונה לחבילות תוכנה, אלא לחברי בורסה שתפקידים לדאוג לנזילות ולהעדר מרווחים (''ספריידס''), ולשם כך הם מקבלים זכויות יתר רבות מהבורסה. שוק הנגזרים בארה''ב הוא אכן משוכלל לחלוטין, ובארץ הוא די עלוב. אני לא מצליח לנחש מהיכן נובע הבלבול בדרך בין חבר שלך, אליך, ולאייל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. הברמנית דיברה על "עושי שוק *אוטומטיים*" (הדגשה שלי). 2. כפי שהצהרתי, אינני מכיר את השוק בארה"ב. דיברתי על השוק באירופה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברמנית ברמנית ברמנית ברמנית, רק תיזהר מנקמת האנג'לינה. (וכשתגיע לגיל שבעים אל תתחיל לחלק סוכריות לילדות בנות שמונה, רק לב שבור יצא לך מזה) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סתומה, אני מנסה להגיע דרכה אל האבא שלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את זה תמכור ליהונתן, לא לי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כפי שאמר האלמוני 'עושי שוק' הם חברי בורסה בעלי זכויות-יתר (כמו עמלה כמעט אפסית) אבל עם חובת ויסות הפרשי הצעות מחיר חריגות מצד הביקוש וההיצע. האוטומטיות יכולה להתבצע דרך שימוש בתוכנות העוקבות אחר המסחר והשערים המשתנים. באופציות מעו"ף 'כבדות' עמוק בתוך הכסף ניתן לראות מרווח עצום, עד כדי שלוש ספרות בנקודות, ב-Bid-Ask Spread. בנוסף למסחר בהיקף קטן וללא רציפות הדבר מהווה מכשלה חמורה בניהול אסטרטגיות הנשענות על פרמיה נמוכה באופציות אלו כתחליף לנכס-בסיס 'אמיתי'. מצד שני, כל עיוות כלכלי מהווה גם קרש הזדמנות לארביטראז' זריז. בהיעדר 'עושי שוק' אחותי אורבת לטעויות המערכת ולפעמים מצליחה לדוג מציאות פראיות בכיוונים הנגדיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניחא. אם אחותך מצליחה לעשות כסף בדרך שתיארת השוק פחות משוכלל ממה שחשבתי. ייתכן שהפועלים בשוק לא טורחים לשלוח פקודות במרווח סביר לחלק מן האופציות הלא סחירות, כי הבורסה לא אוהבת פקודות שאינן מבשילות לעסקאות ומגבילה אותם. אני עדיין מופתע למדי מכך שאחותך מצליחה למצוא מציאות כאלה ולהגיב עליהן לפני שאיזו תוכנה חכמה דגה אותן1, אבל אני לא מתווכח עם עובדות. בהזדמנות אנסה לשאוב קצת יותר אינפורמציה לגבי ההשואה לאירופה מאותו חבר, אם כי אני לא בטוח שהוא ירצה לספק אותה. כאמור, מדובר בהרבה כסף. בינתיים אני מציע שניפרד כידידים. ___________ 1- אני לא יודע בוודאות, אבל מאמין שיש תוכנות שמשוות את מחירי האופציות למחירי נכס הבסיס לפי מודל מקובל כלשהו וכן כאלה שמשוות בין מחירי חוזים עתידיים לחוזים סינתטיים (מי שלא יודע מה זה, זה לא ממש מעניין) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני הפרידה (קורעת הלב) כידידים (זה לא אתה, זה אני. נישאר יזיזים), הרשה נא לי להמחיש לך בדוגמית מהיום כמה השוק בת"א לא משוכלל מכמה בחינות. 1) כפי שתראה ה-Bid-Ask-Spread האחרון פרוש על פני 240 נקודות. בהיעדר 'עושי שוק', טיפוסים כמו אחותי שמים פקודות קניה/מכירה פרועות לחלוטין למשך כל היום בתקווה לדוג איזה פראייר (אין שום מניעה מצד הבורסה, אגב, בניגוד לאמירתך, כשהסחר נעשה ישירות מול המחשב המרכזי און-ליין). 2) נסחרו רק 5 יחידות בשווי כספי כולל של 34.5 אלף ש"ח. די עלוב לדבר המתיימר להיות בורסה שוקקת פעילות רציפה. 3) מספר הפוזיציות הפתוחות עומד בסה"כ על 691. בשער הסגירה זה מייצג ערך של 4,837,000 ש"ח בלבד. 1.3 מיליון דולר. זו בדיחה נלעגת לני"ע שאמור להחליף נכס בסיס (פלוס פרמיה זעירה) 3 ימים לפני מועד הפקיעה. 4) באחד-העם מפשלים בגדול בכל הנוגע לקביעת שער הסיום. ע"ע הפער בין C-0950-AUG ל-C-0960-AUG העומד על 1160 נקודות (במקום קצת פחות מאלף), לעומת הפער בין האופציה האחרונה לאופציה בלינק למעלה העומד על 800 נקודות בלבד (גם שם זה צריך להיות קצת פחות מאלף). הנה ריכוז הנתונים מהיום לצורך השוואה: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה שהפרידה קשה עלינו. אם יש בי מיתרים וכל זה. 1. מעשית המרווח הזה אומר שאין היצע וביקוש לאופציה ההיא. אין לנו ויכוח שהנזילות בשוק קטנה יחסית לבורסות גדולות (אם כי גדולה באופן יחסי לשוק הראשי כאן). לגבי פעילותה של אחותך - כשדברת על ניצול "טעויות מערכת" או משהו כזה לא חשבתי שאת מתכוונת להנחת מלכודות פתאים. את אלה אני מכיר וזה מתקשר טיפה להערה שלך בסוגריים: רצות בשוק כמה וכמה תוכנות שיודעות לספק היצע וביקוש במרווח סביר סביב המדד, והתוכנות האלה *כן* מוגבלות ע"י הבורסה מבחינת היחס בין מס' הפקודות לבין מס' העסקאות שכן בכל תנודת מדד הן אמורות לבטל את המרווח הקודם ולשלוח מרווח חדש, מה שאומר הרבה פקודות, מה שאומר עומס במחשבי הבורסה, מה שאומר כסף. מאחר והבורסה גובה עמלה רק עבור עסקאות ולא עבור פקודות, היא לא אוהבת את זה ומטילה מגבלות על אותן תוכנות אך לא על משתמשים שפועלים ידנית שכן האחרונים אינם יכולים להציף את הבורסה המספר פקודות גדול. מכל מקום, הסכומים שניתן לדוג בשיטה זאת אינם גדולים, אחרת גם אני, אחותי וכל העולם היינו שם. 2. שוב, על הנזילות אין שום ויכוח, הנתונים ידועים ומפורסמים. 3. כנ"ל, אבל דוקא לפני פקיעת האופציה חלק מהציבור כבר המיר אותה באופציה עם מועד מימוש רחוק יותר כך שחלק מהפוזיציות נסגרו. אם המספר היה באמת נמוך לכל האופציות, אותן מניפולציות שהזכרת באחת התגובות הקודמות שלך לא היו מבוצעות, והן כן. 4. ההפרשים בין C980, C970, C960, C950 יצאו לי 1029, 1089, ו 1050 (עפ"י הלינק שהבאת), כך שהעיוות קצת פחות נורא, אבל שער הסיום ממילא לא משמעותי במיוחד לצרכי מסחר שכן הוא מהווה רק את שער הפתיחה של יום המחרת אבל קשה להניח שתמצאי מישהו שירצה לסחור איתך על פיו (מלבד אותו טיפש מסעיף 1). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אוח, פרידה, פרידה שכזאת" (מיומנו של ד. בן-גוריון, גדוד נהגי הפרדות, גליפולי, מלחה"ע NO. 1) 1) נכון. 2) מדויק. 3) לא ממש. זירת המעו"ף בישראל סובלת מכמה ליקויי יסוד. אחד מהם - היעדר אפשרויות מעשיות ל- Time Spread. לחם חוקן של אחיות צעירות תאוות בצע וקילריות שאינן בוחלות בקציר כמה פיפסים לארוחת בוקר (מקושקשת, בבקשה, תפוזים סחוט, לחם דגנים, תודה) 4) עוד רעה חולה של המעו"ף בארץ היא העובדה שאין פעילות באופציות על המדד מעבר לזמן המסחר הקצוב (מלבד רבע השעה בטרם הפתיחה הרשמית בין 0930 ל0945). כשכתבתי את הפוסט הקודם, כשעתיים לאחר הסיום, היו השערים כדלהלן: C0950=8960 כשחזרתי מהמשמרת אכן ראיתי כי מחירי הסגירה שונו במהלך הערב/לילה. כנראה שקוראים את האייל באחד-העם. מצד אחר זו גם עדות על אי-שיכלול המערכת. בבורסות מתוקנות השוק קובע מחירים ולא החלטות שרירותיות שעות לאחר מעשה.C0960=7800 C0970=7000 באופן עקרוני אל לך לזלזל בדיג/ציד של עשרות נקודות, שלא לדבר על מאות, על אופציות בודדות. במצטבר זה יכול להגיע לאלפי שקלים ביום. כל פער מעל לעמלה שווה לקחת. בעולמם של הטריידרים, להבדיל ממשקיעים ומנהלי אסטרטגיות, המרווח הוא המלך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
3. כבר הסכמנו על העדרן של איסטרטגיות מהשוק התל-אביבי. 4. אני חושב שהבעיה היתה אצל דה-מרקר, לא בבורסה. אני אתפלא מאד אם הבורסה קובעת את השערים "שרירותית" לאחר תום המסחר, אלא במקרים חריגים מאד כשהתגלתה תקלה כלשהי בחישוב. מכל מקום, אני חוזר על עמדתי ששער הסיום הוא נתון חסר ערך למסחר, בייחוד בשוק הנגזרים. אני לא הייתי טורח לקום מהמיטה בשביל כמה אלפי שקלים ביום, אבל חלילה לי מלזלזל בעניים וחלכאים רק בגלל עוניים וחלכאותם. עלו והצליחו! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
3) איסטרטגיות אפשריות לביצוע בת"א. הבעיה היא בסירבול. 4) יתכן והדף בדה-מארקר לא עודכן. לא יודעת בוודאות. שער הסיום אכן לא משנה מבחינת המסחר למחרת (מלבד מקרה של יום ה' בפקיעה ללא תזוזת מדד המעו"ף). מי אמר שצריך לקום מהמיטה בעבור אלפי או למצער מאות שקלים ליום? ניתן לבצע את כל הפעולות בשכיבה מול הצג על השידה. אגב, אם מתקינים תלת-פאזי אפשר אפילו להפעיל את המזגן במקביל לחיבור לרשת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
3. התכוונתי לאיסטרטגיה בה אתה מבצע את שתי (או יותר) הרגליים כעיסקה אחת. 4. (לא הבנתי את ההערה בסוגריים. מה שקובע בפקיעה הוא ההפרש בין מחיר המימוש לבין המדד, ולא השער) אני מאחל לך משמרת נעימה ומציע שנפסיק לשעמם את קהל הקוראים בעניינים המשמימים האלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
3) כמובן. 4) אם אזכור אחזור ואדגים לך כוונתי דרך שער הסגירה מחר בשימוש המסחר הקצר טרם הפקיעה ביום ה'. תודה, ויום נעים גם לך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
4. אשמח להחכים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דיברתי עם אחותי בנושא והיא אומרת שאתה צודק בפרקטיקה ואילו טענתי תיאורטית בלבד. רק במקרה שמדד המעו"ף כמעט לא יזוז עד 0930 מחר בבוקר - מועד תחילת רבע שעה מסחר עד לפקיעת אופציות אוגוסט - אולי תהיה השפעה למחיר הסגירה היום על הצעות המחיר ב-Bid ו-Ask. אבל השפעה רבה יותר תהיה במקרה זה על חישוב הפרמיות לרבע שעה מסחר בלבד, וממילא הן תרדנה מאוד. כלומר יצאתי טמבלית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חבל, הייתי שמח ללמוד משהו מעניין על המסחר בבוקרו של יום פקיעה. וברוכה הבאה למועדון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל זה מתרחש כבר היום בתוך העולם ה''זולידי'', הרי היום יש פיקוח ממשלתי על הבנקים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הגופים עליהם יש לפקח בהקשר הזה הם קרנות נאמנות, קופות הגמל וקרנות הפנסיה - לא הבנקים שהפכו להיות רק יועצים. אני לא רוצה לעורר היסטריה, אבל בעקבות הרפורמות האחרונות חלקים ניכרים מהנ''ל נמכרו בזריזות לגופים כמו חברות ביטוח וברוקרים שלא ממש ערוכים לנהל כשורה את מאות המיליארדים שנפלו לחיקם. פרטים בדו''ח ועדת החקירה להתמוטטות קרנות הפנסיה הפרטיות שיתפרסם בעוד כעשור. הפיקוח על הבנקים, למרות כל מחדליו, טוב לאין שעור מהפיקוח על הקרנות למיניהן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי איך שאני מבין את הדיון, המסביר רוצה לבטל את הפיקוח הקיים (על הבנקים, הקרנות או על מי שיהיה) ולהשאיר פיקוח רק בנוגע לשקיפות ואמינות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר, לתת לאזרח המעוניין בכך אפשרות להשקיע את כספי הפנסיה שלו בסיכון גבוה? בָּעקרון אני כמובן תומך, אבל הבעיה שתתעורר כשהמוני זקנים חסרי כל יתגוללו בפתח ביתי ויתחננו לקצת לחם יבש מורידה את ההתלהבות שלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשהם מבקשים לחם יבש זה עוד כלום, חכה שיבקשו ממך ללעוס להם קודם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(עדיף המוני זקנים מהמוני צעירים. חוץ מזה, נראה לי שכשמי שנכנס היום לפנסיה יהיה זקן על פתח ביתך ישמור המלאך גבריאל). בשביל זה אנחנו משלמים לביטוח לאומי, ובשביל זה הוא נותן קצבאות זקנה. לא? השאלות הן: 1. האם (ועד כמה) הממשלה צריכה להגביל את יכולתם של אזרחיה להמר בכספם? (אם אני מבין נכון, איציק אומר כן והמסביר אומר לא) 2. האם (ועד כמה) הממשלה צריכה להקל על אלה מאזרחיה שמעוניינים בכך להמר בכספם באופן סולידי (על ידי פיקוח על ההימור עצמו)? (אם אני מבין נכון, איציק אומר כן, והמסביר אומר לא) אני מקווה שאפשר למצוא ביניהם הסכמה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(קמץ בבי"ת?) | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |