בתשובה לדובי קננגיסר, 17/12/01 18:09
 |
|
 |
||
|
||||
 |
תורתו של קאנט היא תורה מטאפיזית, ועל כן, היא אינה נגישה לבחינה אמפירית. השיטה ביצעה מהפכה קופרניקנית מבחינת המבנה שלה, ואפשרות הנגישות אליה היא בלתי אפשרית, מכיוון שאם מושא מחקרו של קאנט הוא התבונה- אי אפשר ממש להיכנס אליה ולהוכיח בה מדידות נסיוניות. (כמו שאי אפשר לבדוק את הפיזיקה מחוץ לפיזיקה, או את היקום מבחוץ- בתיאוריה פיזיקלית). קאנט טוען לבנות את היסודות ההכרחיים לתבונה האנושית (או התבונית בכלל.)באופן אכסיומתי. יסודות אלה הינם אוניברסליים - אך אינם יכולים להיות נתונים לבחינה אמפירית,שוב, מכיוון שתחום הדיון הוא מטאפיזי. הדיון הוא על היסודות שמהם מופקת המשמעות: האופן שבו אנו מבצעים שיפוט על העולם. משנתו מורכבת משלושה חלקים: 1. בקורת התבונה הטהורה- שבה קובע קאנט יסודות א-פריורים לתבונה. היסודות הם משני סוגים:מושגים צורניים (כמו תפיסת אינסוף מול אין), ומושגים חושיים (החלל והזמן) 2.ביקורת כח השיפוט- קאנט בוחן את מאפייני השיפוטים השונים- היפה, הנשגב. (בספקטרום היפה נמצא כל טווח היפה- אל מול המכוער. ) כח השיפוט הוא זה אשר מאפשר גישה אל העולם, וכאן הוא מהווה מעבר קריטי למשנה המוסרית: על מנת להיות אדם מוסרי דרוש כח שיפוט- 3. ביקורת התבונה המעשית- קאנט קובע יסוד אפריורי למוסר- ומוצא אותו הכרחי. היסוד הוא 'רצון טוב אינסופי'. לדוגמא- אי אפשר לרצות שהבטחה לא תהיה תקפה תמיד, מכיוון שאז אי יהיה אפשר לבסס מוסכמה חברתית כ'הבטחה'. -אז, לא יהיו למוסכמות חברתיות משמעות, וזהו עולם עוין לחיות בו. זוהי הנקודה התועלתנית. אבל נקודה זו עצמה מושתתת על כך שקאנט מוצא את מקורו של יסוד זה בהכרח התבוני. על מנת שהתבונה תהיה תבונית- להבדיל מחייתית (או דטרמיננטית), דרושה אפשרות הבחירה. אפשרות בחירה זו מתאפשרת על ידי קיומו של מרחב אינסופי שנקרא 'הרצון הטוב האינסופי'. תפיסת אינסוף היא מושג הכרתי צורני טהור, שנקבע כיסוד צורני במבנה התבונה הטהורה- יסוד זה, לדוגמא, מאפשר חווית נשגב, תפיסת המתמטיקה כנצחית, ותפיסת העצמי כבעלת פוטנציאל אינסופי -לפעולה צורנית של כשרי ההכרה- ) הרצון הטוב האינסופי, מבחינה מעשית הוא, היסוד המכוון לעשיית שיפוטים בעולם הממשי. לשאלתך- אי אפשר לבדוק באופן אמפירי אם בחירה שנעשתה -נעשתה באופן רציונלי. ההנחה היא שכל בחירותינו, כל השיפוטים הם רציונלים- או יהיה נכון לומר- תבוניים במהותם. התורה היא תורה שמניחה תבונה כמערכת שפועלת על יסודות צורניים קבועים- שלכל אחת מן ה'פונקציות' הבסיסיות יש פונקציה אינסופית. מכאן מסיק קאנט חופש. בהגותו של קאנט חוזר הוא ואומר שאין טעם לנסות לבדוק את מה שאי אפשר, אין טעם לנסות להוכיח מה שמעבר לגבולות התפיסה שלנו. (כמו הוכחות לקיומו של האלוהים.) האכסיומות של התיאוריה הקאנטיאנית הן היפותזה של ברירת מחדל- של התיאוריה המגובשת והמנומקת ביותר שנכתבה עד כה על התבונה. קשה מאוד, אם לא בלתי אפשרי- להפריך את קאנט. התיאוריה עומדת בכל הקריטריונים המדעיים: קוהרנטיות, דדוקציה פנימית, קשיחות ברצף ההוכחה. הקריטריונים לקביעה 'מהי החלטה ערכית' הם אכסיומתיים: השיטה מניחה את יסוד הצו הקאטגורי- הרצון הטוב האינסופי- כיסוד שמעניק משמעות להיות התבונה בעלת חופש.משמע- כל החלטה היא ערכית. את הקריטריונים כ'אכסיומתים' (במשפט הנ"ל) אפשר להחליף לעניינינו ב'אנושיים'. (יחזור קאנט ויגיד 'תבוניים'. אולי גם פינגווינים יודעים מתמטיקה) הספרון שהפניתי אליו הוא קצר וממצה. ישנו הספר של ברגמן על שיטתו של קאנט (שכחתי את שם הספר) ללימוד כל חלקיה של התיאוריה. יכול להיות שהבנה כלשהי ממה שכתבתי בעצם תלויה במושגי יסוד שמונעים מההסבר להיות מובן או מספק. אולי כל נסיון לנסות לענות לשאלתך (הלגיטימית) הוא בלתי אפשרי בתגובה קצרה. גם יכול מאוד להיות שאין לי את היכולת לעשות זאת. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אוקיי, רגע, אז ה"טוב האינסופי הזה" - מאיפה הוא נובע? האם הוא שם רק בגלל שקאנט החליט שככה צריך להיות? ואם אני לא מקבל את הנחת היסוד הזאת, אלא רוצה דווקא הנחת יסוד בדבר "האגואיזם האינסופי"? נראה לי הרבה יותר מסתדר עם התצפיות. כמו שקון אמר - אם בשלב כלשהו מצטברות מספיק תצפיות שנוגדות את הפרדיגמה, צריך להחליף אותה. נראה לי שיש לנו מספיק תצפיות כנגד ה"טוב האינסופי", וזה נראה יותר כמו משאלת לב של אדם דתי מאשר הנחה סבירה בהתאם לתער של אוקם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה היה לי לחלוטין שאתה צודק. איך אפשר לדעת ש'טוב' ולא 'אגואיזם'?? נתקעתי עם יומיים התלבטויות , ובסוף התייאשתי וחזרתי לקרוא את "הנחת יסוד למטאפיזיקה של המידות". קאנט מתלבט בשאלה זו לאורך עמודים רבים, עוד לפני שהוא מתחיל לפתור אותה, הוא הופך בה עד כדי זרא. (עמ' 46"..היו בכל הזמנים פילוסופים שהיו כופרים בכלל במציאותה של כוונת לב זו בפעילות האנושית, ותולים את כולן באהבה-עצמית המעודנת פחות או יותר..") התשובה מתבססת על החוק הכללי (צווי מוחלט של התבונה): "עשה מעשיך רק עפ"י אותו הכלל המעשי אשר, בקבלך אותו, תוכל לרצות כי יהי לחוק כללי". את הבחירה ב'טוב'- כתיאור לנגזרת התבונית, מסביר קאנט כך:(עמ' 59-60)"כל דבר שבטבע פועל לפי חוקים. רק יצור בעל תבונה יש לו את היכולת לפעול עפ"י מחשבת החוקים, כלומר עפ"י עקרונות, ויכולת זו היא הרצון.הואיל ולשם הסקת הפעולות מתוך החוקים דרושה תבונה, אין הרצון אלא תבונה מעשית. אם התבונה קובעת ומניעה את הרצון בהכרח, הרי פעולותיו של יצור כזה שהן מוכרות כהכרחיות בבחינה אובייקטיבית, הן הכרחיות גם בבחינה סובייקטיבית. ז"א הרצון הוא יכולת לבחור רק באותו הדבר שהתבונה, בלי השתתפות הנטיה [האופי,הרגשות, הנסיון, היצרים..]מכירה אותו כדבר הכרחי מבחינה מעשית.כלומר כדבר טוב." (עמ' 61)".....והנה זהו טוב מבחינה מעשית מה שקובע ומניע את הרצון באמצעות מושגי התבונה, ז"א מה שקובעו לא מתוך נסיבות סוביקטיביות, כי אם בדרך אובייקטיבית. כלומר, מתוך טעמים שהם קיימים ועומדים בשביל כל בעל תבונה בבחינתו זו. ומופרש [נבדל] הוא הטוב מן הנעים, שהנעים משפיע על הרצון מתוך סיבות סובייקטיביות שהן שולטוצת בחושו של פלוני.." סליחה על הציטוט הארוך, אבל אלה עיקרי הטיעון. קאנט מוסיף דוגמאות לאופן שבו אדם תמיד יבקש את טובתו שלו עצמו- לפי הצווי המוחלט שציטטתי ראשון. יוצא, שאני מסכימה אתך, ושזהו עניין של טעם, או נטיה : אם להחליט שאדם הוא תבוני-מוסרי(טוב) מטבעו או תבוני-אגואיסט מטבעו. בהחלט רוב העדויות מראות באופן אינדוקטיבי על האפשרות השנייה. יחד עם זה, קאנט מדבר על המבנה האפריורי של האדם, וחוזר ואומר שאי אפשר להסיק דבר על היסודות האפריורים של התבונה, לאחר שעשתה המציאות ( העולם הממשי) את פועלה, לפי עקרון בהוויוריסטי: (עמ' 74)"..לא כן בצווי המוסריות. איך ייתכן הצווי הזה, זוהי בלי ספק השאלה היחידה הטעונה התרה;מפני שאין הוא מותנה כלל, והכרחיות המובעת בו אינה יכולה להשען איפה על שום הנחה קודמת...וכאן עלינו לזכור תמיד כי אין לברר ע"י שום דוגמא, כלומר ע"י בירור נסיוני , אם יש צווי כזה בכלל." לאחר מכן קאנט חוזר שוב על תיאור שמדגים את הצווי המוחלט - היכול להתפרש כתועלתני באותה מידה- כהדגמה לכלל המוסרי. בהחלט יש כאן הנחת המבוקש.(מבחינה של הרצון למצוא את הבסיס ה'טוב' שביצור התבוני- האדם) יחד עם זה, יש כאן הצעת תשובה רצינית לשאלתך ביחס ל"האם ישנה החלטה ערכית שהיא כן רציונלית". בוודאי שכאן מדובר בתחום הערכי (אם אגואיסטי ואם מוסרי)- שנובע מתוך רציונל. הפרט בתוך התיאוריה כולו- ששמו הוא 'רצון *טוב* אינסופי', שיכול להתפרש ע"י אלה (אנחנו לדוגמא) שמוצאים יותר הגיון ב'רצון *אגואיסטי* אינסופי'...לא מפיל את התיאוריה כולה, כי אם משפר אותה לפי ראייתו הסובייקטיבית של כל אחד את טבע האדם. האכסיומות בדבר של מבנה ההכרה עדיין יעמדו(בקורת התבונה הטהורה), וכך גם האופן שבו מתואר כיצד אנו מבצעים את השיפוטים (ביקורת כח השיפוט). אפילו החוק המעשי לכלל המוסרי- עומד בשכלולו לכלל אגואיסטי:"עשה מעשיך רק עפ"י אותו הכלל המעשי אשר, בקבלך אותו, תוכל לרצות כי יהי לחוק כללי". התשובה ארוכה, אבל שאלת ברצינות שאלה שהצליחה ממש להטריד אותי והייתי חייבת לענות עליה, בסופו של דבר, לא פחות בשבילי מאשר בשבילך. תודה, אם כן, על השאלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתבת בעקבות קאנט: "אדם תמיד יבקש את טובתו שלו עצמו" אבל למה הוא עושה את זה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תמיד שמח לעזור. עצוב לי לציין שלא ממש הבנתי למה אני צודק במסגרת שתיארת, אבל בהחלט טוב לדעת שאפילו בלי להבין, אני צודק. אגב, המקור לשאלתי היה סוציוביולוגי בטבעו - השיפוט שלי לא התבסס על החברה האנושית של ימינו, אלא דווקא על חקר חברות של קופי-אדם, ועל הגורמים האבולוציוניים שהשפיעו על התפתחותנו, ושמעדיפים בבירור אגואיזם (שאינו נוגד את מושג ה''טוב'', לטעמי) על פני טוב-מוסרי חיצוני ומעורפל. לבני אדם, כפי שאני רואה את זה, יש מידה רבה של בחירה שאינה מונעת משיקולים ביולוגיסטיים (רצון להתרבות, רצון לשרוד). יכולתו של הנזיר להמנע מקיום יחסי מין בעבור איזשהו ''טוב'' אלוהי מראה שלממטיקה יש כוח חזק לא פחות מגנטיקה אצל בני האדם. הבחירה הזו היא בהכרח לא רציונלית - שהרי אם נקבל את הבחירה הביולוגית הטבעית כרציונלית ביותר, כל בחירה אחרת היא בהכרח בלתי-רציונלית. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |