בתשובה לתשע נשמות, 14/07/08 11:42
 |
|
 |
||
|
||||
 |
יופי. ואנחנו הגענו להישג קרקעי בצד שלהם - הישג קרקעי יותר מהותי, דרך אגב, מבחינת איום על שלום מצריים, מההישג שלהם. נהרגו להם פי 4 יותר חיילים מלנו. והארמדה השלישית שלהם כותרה. אבל בסדר. שיחשיבו את זה נצחון גדול. הלוואי ותמיד זה מה שיחשב נצחון גדול אצלם. והלוואי שתמיד מפלה צורבת תחשב אצלנו מלחמה-שלא-היינו-מוכנים-לה-למרות-שהיו-התרעות-מפה-ועד-להודעה-חדשה-והתפקוד-של-חלק-מהמערכות-היה-מתחת-לכל-ביקורת כשבשורה התחתונה, ישראל קיימת, ואף לא איבדה יותר מדי שטח12. 1 כתוצאה מהמלחמה באופן ישיר. תסכים איתי שיש הבדל בין החזרת סיני תמורת "שלום", לבין כיבושו בסערה ע"י מצריים. ואין לי ספק שהמצרים היו מעוניינים באפשרות השניה, מה גם שהם ממשיכים להתנהג כאילו היא קרתה ולא הראשונה. 2 ואל תשכח שחילופי גברא מסויימים בשלטון אצלנו גם הם אחראים להסכם עם מצרים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ארמייה, לא ארמדה. הראשון הוא מונח צבאי והשני מונח ציי. אין ספק שישראל הצליחה להגיע להישגים מופלאים במלחמה בהפיכת הקערה על פיה לאחר עמדת נחיתות חמורה אבל על המחיר ששילמה על כך בחיי אדם, בעירעור ביטחונה העצמי ותדמיתה בעיני הערבים והעולם עושה את הניצחון הישראלי לכבד מאוד ולא משתלם. העובדה שישראל הסכימה לסגת מהתעלה יותר מאשר היתה מוכנה לפני המלחמה ושבסופו של דבר היתה מוכנה להחזיר את כל סיני, דבר שלא היה עולה על הדעת לפני המלחמה, מוכיחה (שוב) שאנחנו ולא הערבים הם אלה שמבינים רק כוח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמור מעתה: אנחנו מבינים רק כוח. הערבים אפילו את זה לא מבינים. או: אנחנו מבינים רק כוח. הערבים מבינים רק חולשה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנחנו הגענו להשג צבאי, זה כמובן נכון. אבל ההשג הזה היה חסר משמעות; בהסכמי הפרדת הכוחות הצבא שלנו נסוג מהשטח שהוא תפס, בעוד חלקים מסיני נשארו בידי מצרים. מלחמה (בין אם רואים אותה כהמשך של המדיניות באמצעים אחרים ובין אם לא) היא יותר מתנועה של צבאות על שטח. היא מתרחשת בכל מיני מישורים (מדיני, כלכלי, דעת קהל וכו'), ובסופו של דבר ניתן לבחון את תוצאותיה בין היתר על פי השאלה האם מי מהצדדים השיג דבר שרצה והצד השני לא היה מוכן לתת לו לולא המלחמה. בראייה הזו אין ספק שהמצרים ניצחו אותנו במלחמה (אגב, הם לא העלו בדעתם שחרור של כל סיני בכוח - זה היה הרבה מעבר לגבולות יכולתם), כשם שהחמאס ניצח אותנו וכפה עלינו את ההתנתקות והחיזבאללה ניצח אותנו בכך שגירש אותנו מלבנון ועוד פעם במלחמת 2006 (ניצחון שמובא לשיאו הסימבולי ברגעים אלה ממש). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה שיש לנו מנהיגות סופר-מטומטמת, שעוד נשלם את מחיר הסכלות שלהם בשנים הבאות1, עוד לא הופך את זה ל"נצחון" של החיזבאללה. בסופו של דבר, אנחנו בחרנו את המטומטמים. החיזבאללה? החיזבאללה הוביל אותנו למלחמה שנוהלה רע ולא השיגה את היעדים שלה. אפשר להגדיר את מעשיו כניצחון, שהרי ישראל לא היתה משחררת את קונטר לפני המלחמה2. הייתי אומרת שמותם של בין 250-600 לוחמים3 ו-1,191 אזרחים, ונזקים של אני-לא-יודעת-כמה פאונדים לבנוניים, בשביל 4 אסירים ואחד גיבור גדול על פעוטה בת 4, הם לא ניצחון כזה גדול. רוצה להתהדר בניצחון? שיבושם לו. 1 כשאויבינו ההומניים לא יטרחו לשמור על שבויינו בחיים. 2 ואם תשאל אותי - לא היינו צריכים לשחרר אותו גם עכשיו. 3 אומדן החיזבאללה מול האומדן שלנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, לענין המחיר ששילם חיזבאללה - כמו החמאס, הארגון הזה לא נורא מוטרד מתשלום של מחיר דמים כבד כל עוד הוא משיג את מה שהוא רוצה. לחמאס נהרגו הרבה יותר לוחמים והרבה יותר אזרחים, אבל הוא הצליח להפוך לשליט יחיד ברצועה ולכוח שישראל (בינתיים לפחות) אינה מעזה להכנס לעימות חזיתי איתו. נסראללה שילם מחיר כבד, אבל הוא היום הכוח החזק בלבנון, חזק צבאית ופוליטית משהיה לפני המלחמה. הוא מילא את הבטחתו להחזיר את כל האסירים הלבנונים; אולמרט לא מילא את הבטחתו להחזיר את הישראלים. ביום החטיפה הוא הסביר למנהיגינו שהם טירונים ועדיף להם לחשוב פעמיים לפני שיסתבכו איתו; הם היו נחושים להוכיח שהוא טועה. התוצאה - אנחנו הידחנו בעקבות המלחמה את שר הבטחון וכמעט כל צמרת הצבא, ובקרוב נדיח סוף סוף את ראש הממשלה. הפרשנים שלנו אוהבים לטעון שנסראללה יחשוב פעמיים לפני שינסה לחזור על פעולה כזו - אבל הם שוכחים לציין שאם הוא יעשה את זה ישראל תחשוב מאה פעם לפני שתעז לחזור על תגובה כזו (היא כבר עושה את זה בעצם בעזה). ובכל זה עוד לא הזכרתי את פערי הכוחות בין הצדדים. למה הדבר דומה? לפרחח רחוב בן שמונה שחוטף מגבר בן שלושים את תעודת הזהות שלו. הלה מתחיל להרביץ לו; לאחר כמה דקות של התכתשות הילד נשאר על עומדו, אמנם חבול ופצוע, ובידו התעודה - בעוד המבוגר צולע לו הביתה כשהוא ממלמל קללות. לאחר זמן חוזר המבוגר למקום, ומשלם בדיוק את מה שרצה ממנו הפרחח מלכתחילה כדי לקבל את התעודה בחזרה (ורק אז הוא מגלה שהיא נקרעה והוא צריך בכל מקרה ללכת למשרד הפנים כדי להחליף אותה). מי היית אומרת שניצח כאן? לגבי האינטרס להחזיק את שבויינו בחיים, דווקא לא נראה לי שהעסקה הזו השפיעה עליו באופן משמעותי. שילמנו מחיר בעד גופות - אבל המחיר הזה היה לפי תג מחיר של גופות, לא של אדם חי. טוב הכלב החי מן האריה המת, כתב קהלת; ראי מה שילמנו ב-2004 תמורת שלוש גופות וסוחר סמים חי אחד לעומת מה ששילמנו כאן, ותראי שהכלב החי טננבוים עדיין טוב לחיזבאללה בהרבה מהאריות המתים. גם בחמאס מבינים את זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם תשאל אותי היה צריך להשאיר את טננבויים בידיהם... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שהיו חייבים לחקור אותו, לברר מה הוא סיפר להם בשבי. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |