 |
איני רוצה להגרר שוב לויכוח על מה היה צריך לעשות שם או בכלל מה קרה שם. כאמור איני יודע (יותר נכון איני מאמין).
לי מפריעים תשואות הקהל ושירי הגיבורים הנקשרים למישהו שירה בבן אדם גוסס. נראה שעל כל אחד המוכן להסתער מול מחבלים יש מאה המתנדבים לוודא הריגה. מפריע לי נאום הבר מצווה של חתן השמחה המודה לאלו שנתנו לו את ההשראה למעשי גבורתו.
בעיני הריגתו של אדם, כל אדם, כולל רוצח מסוכן היא חטא. החטא הזה הוא לפעמים פשע לפעמים צדק ולפעמים הכרח לא יגונה. בכל מקרה, אין כאן מקום לנאומי תודה. לכל היותר אפשר להסביר את הכרחיות המעשה. חיסול בני אדם, גם מסוכנים, אינה מצווה שצריך לרדוף אחריה. זוהי הרגשתי ומי שרוצה לחזור לימי ''הרג שאול באלפיו ודוד ברבבותיו'' יבושם לו.
הייתי מעיר גם כי אי הבאתם לדין של רוצחי החייל נתן-זאדה בשפרעם לדין חמורה בעיני עוד יותר מן הברבריות וצמאון הדם של הציבור הישראלי. מי שאחראי לכך אחראי גם למעשי האלימות והפשע הבאים שיעשו אותם נוקמי-דם, וגם לאוירת הההפקר ואי האמון ברשויות החוק המביאה לחרדה הציבורית ולהרגשת האי-הבטחון שהיא המקור לאוירת הלינץ' ברחוב ולכך שהציבור מריע למי שהפריע לשוטרים במילוי תפקידם.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש