בתשובה לשירה, 30/06/08 17:36
 |
|
 |
||
|
||||
 |
טוב, כאשר באים לדון על נושאים כמו מוסר, או טוב ורע, האלוהים היחיד שרלוונטי הוא זה של ההשגחה הפרטית. לא נבוא אל ה"טבע" או "הבורא" בטענות על קיומם של רעידות אדמה, סופות טרופיות או גלי צונאמי, אבל נבוא בטענות לאלוהים (זה מבית הכנסת, או הכנסיה) על השואה. לו היה אלוהים לסוסים, הוא היה בדמות סוס. במילים אחרות, כאשר האדם ברא את אלוהים, הוא ברא אותו בצלמו ובדמותו. לא בדיוק דמותו, אלא דמותו מוגדלת, משופרת, כזאת שעברה אידיאליזציה. לא כמו שהוא באמת, אלא כמו שהוא שואף להיות. ועכשיו, נותר לנו רק לבדוק מה אנחנו שואפים להיות. האם אנחנו זקוקים לקרבנות אדם כדי שיוכיחו לנו את עובדת היותינו אהובים, חשובים, בלעדיים. ___ המשפט שבכותרת פותח את סיפור עקדת יצחק. מכאן ואילך מתאר המספר המקראי את סיפור העקדה בלשון יבשה, דיווח עובדתי מבלי להכנס לפרשנות, שיפוט או תאור רגשות כלשהו. כך גם המספר המקראי אינו אומר לנו האם אברהם עמד בנסיון, או נכשל בו. הפרשנות המקובלת היא כמובן שאברהם עמד בנסיון. אני לא סומך עליה את ידי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה שאני לא תופסת לאיזה נקודה אתה רוצה להגיע. אני לא מנסה לברר דברים בקשר ליחסים שלי בעמצי עם אלוהים וגם לא בקשר לתכונות שלו, אין לי שום בעיה איתו. הבעיה שלי היא יותר פרוזאית. אני עומדת בצומת בחיים צומת מסוג שונה מכל מה שהכרתי ואני לא יודעת מה לעשות. להשתמש בדברים כמו המשל הזה שמדבר על הסוסים או להגיד "כאשר האדם ברא את אלוהים, זה בכלל לא בא בחשבון, הוא עלול ממש להתרגז. בוא נגיד ככה: אתה משוחח עם חבר דתי והוא אומר לך שכל אחד צריך להיות נאמן לאלוהים אפילו עד ממוות או עד להרוג מישהו, ואתה אומר לו אבל זאת דרישה לא מוסרית, אז הוא שואל אותך איזה עשר פעמים מה לא מוסרי בזה. בבוטום ליין, מה היית עונה לו? אם אין לך תשובה הוא מציג את זה כאילו זאת הוכחה שאתה טועה בכל השקפת העולם שלך ואז הוא מציג את עצמו בתור מי שחייב להמשיך איתך בקשר ולתקן את דרכיך. זה בנאדם שאתה לא יכול להתחיל לדבר איתו בהרבה משפטים כי הוא עצמו ישר מתחיל לדבר המון ואתה גם לא יכול לדבר על לבטים ומבוכות כי דברים כאלה כבר מזמן לא קיימים בלקסיקון שלו, מה היית עושה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא נכנס לויכוחים תאולוגיים (או אחרים) עם אנשים שהנחות המוצא שלהם שונה משלי. אם הקשר שלך אתו הוא קשר מסיונרי (או מחב"תי, השם לא משנה) הגישה היא אחת, ואם הקשר שלך אתו הוא אישי הגישה היא אחרת. במידה והקשר הוא מסיונרי, עלייך להבין ש*כל* מגדל לוגי בנוי על הנחות יסוד מסוימות. מגדל כזה יכול להיות בנוי לתפארת, ועדיין אין בו כדי לבסס (או להפריך) את תקפותן של הנחות היסוד. אם הקשר שלך הוא אישי (כמו שהנחתי, אולי בטעות, בתחילה), אזי כל הסיפור הוא אחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ידידה משותפת הפגישה בינינו. אני מניחה שמצידו זה התחיל כמחוייבות מסיונרית, שזה דבר שכל משיחי מרגיש לגבי כל אדם שהוא פוגש, אבל מהר מאוד זה נהיה אישי. כיום רואים בנו זוג, למרות שלפחות אני מעולם לא אישרתי שאנחנו זוג. הוא מתבלבל ומתחמק כשחברים שואלים על זה היות והוא במצב עדין- אני לא משיחית ומקובל לומ אצלם שקשר אישי זוגי צריך להיות רק עם משיחיים. כל החברים שלו משיחיים ואולי בגלל זה הוא לוחץ עלי כל כך בכיוון של החלטה חיובית שלי לגבי המשיחיות. ככה שאם המסיונריות מחד והקשר האישי מאידך נראים לך כסיפורים לגמרי נפרדים, מצידו אלה סיפורים שמעורבים זה בזה ללא הפרד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשדתי שזה המצב. כאן את צריכה להפנות לעצמך את השאלות (וזה ממש לא קשור לאלוהים. אולי לאלוהים שבתוכך.) מה את מוכנה לעשות כי את יודעת שזה חשוב לבן הזוג שלך? מה את מוכנה לעשות כי בן הזוג שלך מבקש? לאיזה אולטימטום של בן הזוג שלך את מוכנה להעתר? וגם, איזה אדם את מצפה שבן הזוג שלך יהיה? ומה, לדעתך, מקומה של ההדדיות בחיי הזוגיות? __ אבל מי אני שאתן למישהו עצות בענייני זוגיות? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |