![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
אתה מעלה על דעתך את היינה קם מקברו, צועד ברחובות הפלסטיק של המאה העשרים ואחת, ובעקבות זאת כותב שורה כמו "אט זורמת בנפשי/ מנגינת הטוהר//?..." או את שוברט, בעקבות חוויה כזאת, כותב את הלחן שכתב לשורה הנ"ל?.. |
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
סליחה, הם תמיד היו מסוגלים לשאוף ליופי! השאלה למה אין להם ממשיכים במאה העשרים ואחת? ולמה באוזניו של בן המאה העשרים ואחת "אט זורמת בנפשי" נשמע כמו עונש מהבגרות בספרות? |
![]() |
![]() |
![]() |
חזרה לעמוד הראשי | ![]() |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
![]() |
© כל הזכויות שמורות |