 |
|
 |
||
|
||||
 |
פחד מהזקנה בגיל שלושים מזכיר לי איך כשהגעתי לגיל 18 כתבתי צוואה. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
במדינה שלנו, דווקא לא מטופש בכלל לכתוב צוואה בגיל 18 ובכלל, יש לחיות כל רגע כאילו תמות מחר, ולכן צריך לחשוב ללא הרף כיצד יזכרו אותך! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
' למה חשוב לאדם כיצד יזכרו אותו אחר לכתו? הוא הרי לא יהיה שם להנות/לסבול מרשמי אחרים לגביו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איפה בדיוק "שם" שבו הוא לא יהיה? בזיכרון חבריו הוא יהיה בלי ספק. הרי כולנו ניהפך לזיכרון ביום מן הימים, ונדמה לי שכולנו יודעים זאת. קראתי פעם שהאדם הוא היצור החי היחיד המודע להיותו בן תמותה. לכן המחשבה הנ"ל דווקא הגיונית מאוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
' מה נפקא מינה לאדם איזה זכרון יותיר במוחות משפחתו וחבריו כאשר הוא לא קיים אלא כזכרון (חולף אף הוא, כמו בעליו)? ירושה נאה עושה את העבודה טוב יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ירושה אפשר להפסיד או לבזבז. קשה הרבה יותר להפסיד מקום בספרי ההסטוריה, או לפחות בזכרונם של יקיריך. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |