בתשובה להאייל הכותב, 11/04/08 23:23
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ראשית, אין דבר כזה שלכולם תהיה הזכות לעשות הכל (כמו שגם אתה אומר). ברור שצריך להגביל זכויות של אנשים מסוימים, כלומר לפגוע בהם, כדי למנוע פגיעה באנשים אחרים. השאלה היא רק איפה נכון להציב את הגבולות וההגבלות. לצערי יש אנשים מסוימים שכל כך בטוחים שהם יודעים את התשובה הנכונה לשאלה זו, עד שהם מסרבים להודות שזו בכלל השאלה - זכות מול זכות. מה שיוצא הוא שבמקום לתת נימוקים סבירים למה הזכות שהם מצדדים בה מכריעה, הם מעמידים פנים שהצד השני מצדד בג'ונגל - כל אחד עושה מה שהוא רוצה. כעת לעניין המיקום הראוי של הגבולות. לגבי המרחב הציבורי - לדעתי צריך לאסור על הצגת דברים מסוימים, אם יש ציבור משמעותי שנחשף אליהם ללא יכולת שליטה, ושהחשיפה גורמת לפגיעה בו. למשל - להציג תמונות עירום, או חמץ בפסח. אם הציבור הנפגע קטן , או הפגיעה קטנה - אז אין לאסור הצגה כזאת (למשל שווארמיות - יש צמחונים שמפריע להם לראות בשר, אבל הם מיעוט קטן וכנראה שהפגיעה בהם לא משמעותית). לעומת זאת, במקומות שבהם יש לאנשים שליטה על היחשפותם והם יכולים למנוע אותה - אין לאסור הצגה (לדוגמא מכירת חמץ בתוך החנויות עצמן, או הצגת סרטים פורנוגרפיים בתוך חנות סקס). לגבי עבודה בשבת - אני לא מסכים. השכר בשבת גבוה בהרבה, ויהיו נהגים שישמחו לקבל משמרות בשבת. ה"מחיר" שנהג שומר שבת יצטרך לשלם הוא שכר נמוך יותר, וזו בחירה שלו. אפשר גם להגן על נהגים כאלו בעוד אמצעים, אך בכל מקרה הפגיעה בציבור עקב אי קיום תחבורה ציבורית בשבת עולה בהרבה על הפגיעה (שלא הוכח שתהיה כלל) בנהגים שומרי שבת. לכשרות אין צורך לדאוג - יש מספיק אנשים שומרי כשרות, וכוחות השוק יעשו את שלהם (ע"ע מקומות עתירי יהודים בחו"ל). הציבור הדתי גם יודע לאכוף חרמות כלכליים בצורה יעילה יותר מכל ציבור אחר, ולדאוג לשמירת שבת וכשרות מעבר לייצוגו באוכלוסיה (ע"ע AMPM). לא צריך לכפות על כולנו את זה. אם אין ביקוש (כמו במקרה של גלוטן) אז בכלל אני לא מבין למה לכפות על כולם. לגבי פסקת ה"תעשה מה שאתה רוצה בביתך" - היא לא רלוונטית, כי באותה מידה אני יכול להגיד לך לנהוג בביתך כראות עיניך ולא להכריח אותי שלא לקנות חמץ. אם אתה לא מאפשר לי לקנות חמץ - מאיפה תבוא הפיצה שמותר לי לאכול בביתי? (ואל תגיד לי לאפות אותה בבית, כי אז אני אגיד לך להכין לעצמך אוכל כשר בבית). השאלה היא על הרחוב, זכותו של האחד בהכרח תבוא על חשבון השני, וההצעה שלך פוגעת באחרים באותה מידה (ואף יותר, כפי שהסברתי ונימקתי) מאשר ההצעה הזאת פוגעת בך. בדמוקרטיה מותר ורצוי למחות נגד חוקים קיימים, לטעון (למשל) שהם כפייה דתית, ולהסביר למה הם שגויים. למה אתה רואה את זה כדבר שאינו לגיטימי? אני לא ראיתי קריאה להפר את החוק (אגב, גם הפרת החוק תוך נכונות לשלם את המחיר על פי דין היא חלק מכללי המשחק בדמוקרטיה, אבל זה נושא לדיון אחר). אני עצמי הסברתי איפה לדעתי ראוי שהגבול יעבור, בצורה שלא תמיד עולה בקנה אחד עם החוק כיום - האם זה לא לגיטימי? ונקודה אחרונה: התעלמת לגמרי מכך שההחלטה של אדם לקיים את חוקי הדת היא הכרעה (ערכית, מוסרית, דתית) שהוא קיבל, לא גזירת גורל (כמו, חו"ח, מחלה). אתה לא מצפה שמעסיק למשל יתחשב בעובד, שהחליט שהוא רוצה להטיס טיסנים, והתחביב גוזל לו 3 ימים בשבוע, נכון? אז אדם שהחליט החלטה כזאת מתוך נכונות עמוקה להתמסר לחוקי הדת, צריך גם לשלם את המחיר על כך. אני עדיין חושב שהחברה צריכה להתחשב בו ולמנוע פגיעה בו (כמו שהיא מתחשבת במי שמחליטה ללדת ילדים ולהקים משפחה), אבל כדאי מאד שנזכור את זה. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |