|
||||
|
||||
לפני שאני מונה כמה מהדרכים, אני רוצה להזכיר שאלו לא דרכים להתמודד עם תופעות כמו אלימות קשה, אלא עם תופעות מהסוג שלדעתי צריכות להיות מותרות בחוק אבל מוקעות חברתית, כמו למשל סקסיזם וגזענות. אז ככה: ניסיונות שכנוע של המתנהג שלא כשורה להפסיק. חרם חברתי. חרם כלכלי (ולא רק לא לקנות אצל המעסיק הגזען, אלא גם לא למכור לו. שיסע לשכונה אחרת, בה לא מכירים אותו, בכל פעם שהוא רוצה שקית חלב). שאר אמצעי מידה כנגד מידה, במסגרת החוק ותפיסת המוסר האישית ("פרנציפים". למשל הצבעה כנגדו בועד הבית בתחומים שאחרת לא היית מתנגד להם [שיפוץ קל שירעיש לשעתיים, אך דורש משום מה אישור של שאר הדיירים]).1 פרסום ברבים של מעלליו וניסיונות לשכנע אחרים להחרים אותו גם. העדפה כלכלית וחברתית של מי שמתנהג באופן שלדעתך הוא מופתי. --- 1 הסעיף הזה נשמע אולי כמו הסחפות למלחמות קטנוניות שיעיבו על החיים, אבל 1. רק ניסיתי למנות את כל הדרכים האפשריות, לא להגיד באילו מהן אכן חכם להשתמש 2. היום לא עושים את זה? |
|
||||
|
||||
1. ביקשו ממני פירוט, לא? כלומר, רצו את זה יותר מפורש וברור משזה היה לפני כן. 2. זה לא אותו הדבר, זה חלקים שונים של אותו הדבר: א. לא לקנות אצל מי שמתנהג באופן לא-מוסרי. להעדיף את הנייטרלי מוסרית ואת המופתי, ואף לוותר לחלוטין על תענוגות מסויימים לשם כך. ב. כאשר יש בחירה בין מישהו שהוא נייטרלי מוסרית, למישהו שהתנהגותו מופתית, להעדיף את המופתי, גם אם יש לכך מחיר מסויים, חברתי, כלכלי או נוחיותי. ג. להביא אחרים לנהוג כמוך. (וספרתי שלושה סעיפים של אותה סנקציה לכאורה אחת, לא ארבעה. אחת נוספת איננה סנקציה כלל - ניסיונות שכנוע דרך פניה לתחושות המוסריות של הפוגע - ואחרת איננה בתחום הכלכלי בהכרח - התנגדות שקטה בכל תחומי החיים למי שהתנהגותו איננה מוסרית.) |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |