 |
התגובה המקורית שלה הגבתי היא תגובה 474780, שאני מאמין שעונה על הקריטריונים, וכאשר עברתי על הדיון המלא נתקלתי בעוד מסוגה (ייתכן שכולן או חלקן מאותו מקור אלמוני) . מעבר לכך, תגובתך הינה ברוח דומה לפסקה האחרונה בתגובה 474872 של עבדך הנאמן, ולכן קשה לי לא להסכים איתך. לגבי חובת ההוכחה - אני מסכים איתך מעשית(1), אבל שים לב שאם היחסים היו בהסכמה (כמו במקרה הזה) זה מהווה נדבך בהוכחה הזאת, וגם העובדה (שוב במקרה הזה) שלתובעת היתה מוטיבציה לנקום בנתבע (שאף הביאה אותה להכניס לכתב האישום סעיפים שיותר קל להוכיח את נכונותם או אי נכונותם, והובררו כלא נכונים(2)). כל אלו הם רק טיעונים מחזקים ולא הוכחה, אבל אולי (אין לי מושג איך הדברים האלו עובדים במשפטים. מישהו יודע מה זה "דבר מה"?) הם מספיקים במקרים מסוימים, ואין צורך לזמן את אורי גלר.
-----------------------
(1) עקרונית חובת ההוכחה, כרגיל, היא על התביעה. מעשית, כל שעל התביעה להוכיח הוא שהיו יחסי מרות ביניהם בתקופה האמורה, ומכאן עוברת חובת ההוכחה לכך שלא היה קשר בין הדברים להגנה.
(2) או, למצער, כך קבע בית המשפט.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש