 |
'
אני באמת ובתמים לא יודע כיצד הייתי נוהג כפלשתינאי. לכן הרחקתי טיעוני מהסכסוך המקומי לעבר ארצות הים בהם לא מתקיים עימות לאומי וטריטוריאלי כדוגמת המצב אצלנו. אלג'יריה בסוף המאה שעברה. סודאן דהיום. אריתריאה אתמול. עיראק, פקיסטן ואפגניסטן כל הזמן. מוסלמים וערבים טובחים איש באחיו כדרך חיים.
כפי שניסח זאת במובהקות ובקצרה איסמעיל הניה (או אולי היה זה דווקא מר אל-זאהר) בדרשת יום שישי האחרון בעזה: "היאהוד אוהבים את החיים ואנחנו אוהבים את המוות".
-------------------------------
לא מכיר היום ערבים, והם לא ממש חסרים לי בחיי. בעבר הכרתי ואף דיברתי (קצת) את השפה. בהכללה גסה ההתרשמות שלי מהם היתה שלילית בתכלית. תרבות של שקר, דיכוי האישה כבהמה, היעדר כבוד לערכי חוק ומוסר, ועוד. התבוננות עכשווית בהתנהגות בני הדודים בסביבתנו הקרובה אינה משנה מהותית את התחושה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש