 |
החלטות של הדרגים ברמה האסטרטגית במלחמת לבנון השניה אכן לקו בחסר, אבל הן עלו עשרות מונים על המקבילות להן במלחמת השחרור. טענתי היתה (ועודנה) שההשוואה בין שתי המלחמות אינה הוגנת1, כיוון שבמלחמת השחרור עמדו מיליציה וארגונים של "מדינה בדרך", בעוד במלחמת לבנון השניה לחמו ממשלה וצבא (שהיו אמורים להיות) מאורגנים, מסודרים, בעלי נסיון בעבודת מטה כמו גם בניהול פרויקטים גדולים (ובהם מלחמות הכוללות הפעלת מסגרות גדולות2).
אני גם כופר בהצמדה האוטומטית שנעשית בין נחיצותה של המלחמה לבין דרך ניהולה. מלחמה יכולה להיות צודקת, הכרחית ונחוצה, אבל מנוהלת בצורה רשלנית (אפילו עד כדי תבוסה). מלחמה יכולה להיות גם מנוהלת "לפי הספר", ואף למעלה מכל, עם נצחונות מזהירים ומהלכים טקטיים ואיסטרטגיים שיילמדו בעתיד בכל מכללה צבאית, ועדיין - מיותרת לחלוטין, וכמובן ייתכנו גם מלחמות מוצדקות ו"מוצלחות3" גם יחד, כמו גם כושלות ומיותרות.
___
1 כלומר, מוטית לרעת קברניטי מלחמת השחרור.
2 אוגדתיות ואף למעלה מכך.
3 גם במלחמות "מוצלחות" הורגים ונהרגים.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש