בתשובה לסמיילי, 30/01/08 16:23
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כן, אני צופרת לבחורות ויכולה לנמק: א. זה בגלל שאבא שלי נהג לצפור לבחורות, שנאמר: מעשי אבות סימן לבנות. חוץ מזה זה נורא עצבן את אמא שלי, וכך לימדני אבי אגב הטיולים המגבשים ברכב המשפחתי כי אכן, כמאמר הפתגם העממי (והשיר, והשירים) - ישנן לפחות 99 דרכים לעצבן אנשים. ב. הבנות אוהבות את זה, הן פשוט מתות על זה. צליל הצפירה הריהו כנגינתם המתוקה של כינורות השרפים, כשירתן הענוגה של בנות הים - הסירנות, שעל שמן קרוי המכשיר המבצע את פעולת הצפירה המופלאה. הצליל הצופר-משכר הזה הריהו כלחן חלילו הקסום של החלילן מהמלין, כנגינת הנבל המכושפת של ססיליה, פטרונת המוסיקה, כצפצוף הפיקולו הוירטואוזי של פאן, השובה את לב הנימפות. ולמה עוד אשווה ולמה עוד אוכל לדמות את צלילה המפעים של הצפירה, ידוע לא אדעה. ועל כן, משום השמחה הזאת שיש ביכלתי להעניק לבנות אנוש (וגם לכמה בנים) בעזרת הצפירה - אני מצטרפת אל הצופר ומוסיפה תענוג על תענוגן של עלמות החן בזמרי בקול גדול אל המיקרופון השמור ברכבי: בית קטן לי במעבה היער, אליו מוזמנים כל נערה ונער מצופים קירותיו שוקולד חלב, וחלונותיו - מבחר פרלינים מעורב הארובה עשויה מסטיק משובח, והדלת - מעדן תורכי טעים ורך בואו נא, נערה ונער, למעוני הקסום שבמעבה היער התרווחו בתנורי, בלהבתו המלבבת - צלויים מדיום-רייר - ככה אני אוהבת! אני מקווה שהייתי לך לעזר. אם לא, הרי כמאמר העפרונית (היי, גם את מוזמנת!) - יותר מן ההנמקה הזו, מן השלמות הזאת שאין מתום בה - לא אצליח לנמק. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |