|
כשמדובר על ספרי הטלפון לא מדובר (לפחות לא מצידי) על משהו עשוי מנייר עם כריכת בריסטול צבעונית, אלא על קונספט, הקונספט שאומר - רשימה חופשית העומדת לרשות כל אזרח, בפורמאט כזה או אחר שאינו ממין העניין כרגע. המיחשוב קיים כבר ממילא, בכל מיני מקומות. זה כולל אפילו את המרשם של משרד הפנים, שלהשתמש בו זה דווקא לא חוקי, אבל כל הארץ עושה את זה כבר מזמן ולכל מיני מטרות, כולל משרדי חקירות שלכולם כבר יש גישה למרשם ומשתמשים בו גם למעקב אחרי האשה והמאהב, עפ''י הזמנת הבעל. בשביל זה ובשביל אלף דברים אחרים לא צריך ''לקנות מבזק''. פילוח האוכלוסיה במשרדי סקרים לא נעשה ע''י הסטודנט המטלפן אלא, לפחות במשרדים הרציניים, ע''י דרג גבוה יותר ומקצועי (סטטיסטיקאי, לפחות לפי הספר).
אז לפי מה שהצלחתי להבין מהתגובה הזאת וגם מתגובותיך האחרות כאן, כל עניין הרשימות שבזק כביכול מוכרת למישהו הוא השערה שלך, וזה שאם תהיה חקיקה להגנת האזרח מפני הטרדות טלפוניות (מבלי להיכנס לשאלה מי מוטרד ועד כמה), אז ההפסדים של בזק, כביכול, של ה''כמה דינרים'', יתגלגלו על הציבור כולו - היא השערה-הנגזרת-מהשערה. נשמע די דמיוני (אלא אם כן יימצאו איזה הוכחות שזה, או שלפחות משהו מזה, קורה במציאות).
|
|