בתשובה לדובי קננגיסר, 21/01/08 20:21
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כמו שמישהו כבר רמז כאן, זו לא אפשרות היפותטית במיוחד: יש בשוק מגוון נרחב של סמים שמשתמשים מעידים עליהם שהם מביאים עימם חוויה של אושר עילאי למדי. עצם העובדה שטרם השתמשת ברובם מעידה ש: א. אתה קונפורמיסט. ב. פיך ולבך אינם שווים (תודה לאל). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ג. א' נכון. ד. יש יותר מדי סיכונים הקשורים בסמים האלה, במיוחד בכל הנוגע לגורם ב' בחישוב שעשיתי לעיל (היינו, האם אהיה מאושר אחר כך). הרעיון שאני אהיה מאושר עכשיו, אבל עוד שעתיים אני אהיה בקריז, לא קוסם לי במיוחד. אם תבטיח לי אספקה שוטפת של הסמים הללו בצורה שתחזיק אותי בהיי עד לרגע מותי (כלומר, בלי הזוועות של מנת יתר), ותבטיח שלא יהיה לי טריפ רע בשום שלב, אני אסכים. (דובי, מדיח אנשים להיות הפושרים שלי) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, באמת. בשביל ללמוד בחו"ל אתה מוכן להשקיע ימים על גבי ימים של שיטוט באינטרנט ולעבור ערמה של מבחנים מתישים; בשביל שהילד שלך יגדל כמו שצריך אתה מוכן לקרוא עשרות ספרים ולעבוד בשיטות (מסודרות יותר או פחות) של ניסוי וטעייה; בשביל לערוך את האייל הקורא אתה מוכן להתווכח עם עורכים אחרים ולהשקיע שנים (ממש כך) אל מול חלונות טקסט קטנים ומעצבנים - אבל בשביל האושר העילאי אתה לא מוכן לקרוא כמה ספרים על ביוכימיה, לעבור מעט על החוק, לבצע על עצמך כמה ניסויים מבוקרים (ככל הניתן) ואחר-כך לדאוג לעירוי ומשגיח צמוד למשך כמה שעות/ימים? אגב, אני כותב את התגובה הזו רק חצי בהומור, כי באמת לא מדובר כאן בפרויקט שהוא גדול ממידותיך - אבל מעולם אפילו לא שקלת אותו, נכון? למה, לדעתך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני יודעת לגבי דובי, אבל אני - שמרגישה כמוהו לגבי אפשרות האושר-עד-מוות, לא עושה זאת משום שלא נראה לי שהיה אי פעם אדם שהתמסטל בחסינות מלאה, או שיש אפשרות כזאת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרי כמות הסבל שתחווי במהלך חייך עולה עשרות מונים על הסיכון הקטן למדי שלא תצליחי לשחד רופא / ללמוד את הכללים כמו שצריך / להתחמק מעינו הפקוחה של החוק. אתם מפשטים בעיה מורכבת, ונדמה לי שבפישוט איבדתם לחלוטין את עצם הבעיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, לא. אני הוצאתי את החוק מהחשבון, כך שלא זאת הבעיה. אבל איזה רופא יבטיח לי שלא יהיה לי טריפ רע? וגם - איך אארגן לעצמי אספקה בלתי מוגבלת של הסם בלי לחשוש מקריז? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רמת השיחה כאן מעידה על חוסר בשלות הרעיון במוחות האיילים. לו היית שוקל את הדבר ברצינות, היית קורא ומגלה שטריפים רעים הם דבר שמאפיין סמי הזיה, שאמנם יכולים להיות מענגים אבל הם לא בהכרח ולא בעיקר סמים אופוריים. כמו כן קריז מוגבל לסמים מסויימים ומופיע לאחר תקופת שימוש (בד''כ די ממושכת). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או.קי. אם אתה אומר, נחשוב על זה.:) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מבין. אמרת *שהיחס* מעניין אותך. אז למה שלא תקנה כמה סמים שתוכל להרשות לעצמך, מינוס כמה כסף שאתה צריך בשביל אקדח, ותצא לחגיגה אחת גדולה שבסופה תדפוק לעצמך כדור בראש? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז למה בעצם "מינוס כמה כסף שאתה צריך בשביל אקדח"? שיחייב את הכרטיס אשראי ואחר כך שאשתו כבר תשבור את הראש. ואם גם אשתו תחליט למקסם לעצמה את האושר מיקסום-אינסטנט, אז שהילד ישבור את הראש. (במקרה ראיתי תמונה של הילד באתר של דובי, והוא נורא מתוק. לי הוא היה גורם די הרבה אושר, אבל אולי יטען מי שיטען שזה לא אושר אלא פגם גנטי מולד במין הנשי) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואלה. לא חשבתי על זה. אני לא אחזור אליך בנושא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רציני - אני לגמרי לא מבין. הרי אמרת ששבועיים של אושר מוחלט יספקו אותך, לא? הבנתי לא נכון את הניסוח עם היחס? או שאני זוכר שקראתי משהו אחר קצת ממה שכתבת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכיר את הניסוי הזה של כהנמן(?) עם היד שמכניסים לתוך דלי קפוא? אז אותו דבר. חוץ מזה, איך שאני מכיר את עצמי, אני סתם אגרום לעצמי נזק ולא אצליח להרוג את עצמי. זו הייתה הסיבה שהייתי אובדני, אבל אף פעם לא היה לי אומץ באמת להתאבד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואלאק. גם עם זה אני מזדהה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אומץ זה דבר חשוב בחיים. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |