בתשובה לMRP, 17/01/08 19:14
גם למעסיקים יש אחריות. 468368
מדוע אין סימטריה בין משווק לצרכן? כצרכן, מישהו יכול להכריח אותי לקנות? כמשווק, מישהו יכול להכריח אותי למכור? מישהו יכול למנוע ממישהו להתמקח על המחיר? לאיים להחליף מוצר? כל שאר הדוגמאות שלך הן פגומות מן היסוד. המועסקים אינם ילדים ואינם פקודים. הם אנשים מבוגרים ולא יתכן שהם יהיו נתונים לחסדיו של מעסיק - המעסיק לא עושה להם טובה בזה שהוא מעסיק אותם, בדיוק כמו שהם לא עושים לו טובה בכך שהם עובדים אצלו.

מדוע אתה חושב שמועסקים בשוק הפרטי אינם יכולים להתאגד או לשבות? הם יכולים, והם גם עושים זאת (אם כי לעיתים רחוקות יותר - גם כי מעסיקים פרטיים פועלים באופן נחרץ יותר (ובלתי חוקי) כדי למנוע התאגדות של עובדים, וגם כי כשכבר יש התאגדות של עובדים, מעסיקים נרתעים יותר מלהגיע למצב של שביתה כי הפגיעה הישירה בהם יותר מורגשת מאשר פגיעתה של שביתה במגזר הציבורי. אבל זה לא אומר שאין דוגמאות: שביתת המלצרים שהייתה לאחרונה, לדוגמא, או שביתת פועלי הדפוס בידיעות לפני מספר שנים).
זה שבשוק הפרטי היום ישנם יותר ויותר עובדים לא מאוגדים, זו בעיה של העובדים הללו, ובמידה רבה גם אשמתם (אבל לא רק. גם ההסתדרות אשמה בהזנחת העובדים שאינם שייכים לאיגודים החזקים). לכן, הם לא נלחמים בכלי שאין לך, הם נלחמים בכלי שיש גם בידיך - אתה בוחר שלא להשתמש בו, משום שאינך מרגיש צורך להתאגד. יש לך מספיק כוח.

אגב, זו גם תשובה למסביר לצרכן - מכיוון שהם עובדי ציבור (כלומר, הציבור משלם להם את המשכורת) הגיוני שהפגיעה הכלכלית תהיה ב"מעסיק" שלהם, כלומר כלל הציבור. אין אפשרות אחרת.

לא הבנתי איך זכות התאגדות בלי שום כלי שייתן איום בידי העובדים עוזרת למישהו. יופי, אז האיגוד בא ואומר שהוא רוצה לשנות את תנאי ההעסקה. המדינה אומרת "לא רוצה". מה הלאה, לדעתך?

ההצעה שהצעת בסוף דבריך פשוט פותחת פתח למשחקי "דילמת אסיר" של מציאת התוכנית הטובה ביותר עבורי שתהיה קצת פחות זוועה מתוכניתו של הצד השני. אם אתה חושב שהתוצאה תהיה בדרך כלל תוכנית "אמצע הדרך", אתה לא מכיר את תורת המשחקים.
גם למעסיקים יש אחריות. 468389
סתם דוגמא להתאגדות גם בסביבת ה"שוקי": שביתת הכותבים בארה"ב.
גם למעסיקים יש אחריות. 468553
לגבי הפסקה האחרונה שלך: אין שום קשר בין הרעיון של בורר שחייב לבחור בין שתי הצעות (בוא נקרא למשחק זה "הבורר") לבין דילמת האסיר. בדילמת האסיר לכל צד יש שתי אסטרטגיות לבחור מהן, כאשר שיווי המשקל הוא במצב ששני הצדדים מרמים, ושניהם יוצאים מופסדים לעומת המצב ששניהם משתפים פעולה. זהו אינו משחק סכום אפס! לעומת זאת, ב"בורר" מדובר בקירוב טוב על משחק סכום אפס: ככל שהמרצים יהיו מרוצים יותר, האוצר יהיה מרוצה פחות. לכן אפשר לדבר על רצף אסטרטגיות ששקול לסכום שישלם האוצר למרצים(1). בהנחה שיש "נקודת איזון" X שהיא הנקודה "הצודקת", כלומר שבאופן אוביקטיבי מייצגת את הסכום שמגיע למרצים, הלוא שהמרצים יגישו הצעה של X ועוד אפסילון והאוצר - X פחות אפסילון, ואידך זיל גמור.

אתה חושב שבמשחק "הבורר" יקרה משהו אחר? ששני הצדדים יצאו ממנו מופסדים? אני אשמח לשמוע איך.

--------------
(1) ברור שיש עניין של פריסת התשלום, מניעת שחיקה עתידית וכו', אבל לדעתי בקירוב טוב אפשר להצמיד לכל הצעה מרובת משתנים שכזאת מספר ממשי יחיד, כאשר האוצר יסדר את כל ההצעות (מהטובה לגרועה) בסדר עולה ואילו המרצים יסדרו אותן בסדר יורד. המספר הזה הוא "העלות" של ההצעה לאוצר, והוא גם "הרווח" של המרצים מההצעה. אפשר כמובן לדבר על משחקים אחרים - למשל חלוקת עוגה, כאשר אני מעדיף פרוסה צרה עם דובדבן בעוד אתה מבכר פרוסה רחבה ללא דובדבן.

חזרה לעמוד הראשי

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים