|
||||
|
||||
בפסקה האחרונה שלך יש שני משפטים שנראים לי סותרים. אכפת לך להסביר? מה זה אומר בדיוק "לפעול בצורה אגרסיבית יותר נגד הקסאמיסטים"? האם זה שאתה מבטיח ש"שתושבי שדרות לא יצטרכו לרוץ פעמיים ביום למקלטים" זה לא פתרון קסם? |
|
||||
|
||||
א. "לפעול בצורה אגרסיבית יותר נגד הקסאמיסטים" - אני חושב שלצד ה"ציד" מן האויר, צריך להכניס כוחות חי"ר לתוך אזורי הירי ולקיים פעולה רציפה של סריקות ומארבים למשגרי הרקטות. אין הכוונה למבצע ראווה (הפעולה הגדולה) אלא לפעילות רצופה בכוחות קטנים. קרוב לודאי שהדבר יעלה באבידות לא מעטות ואולי אף בפגיעות של כוחות צה"ל אלו באלו, אבל המחבלים יתקשו מאוד להמשיך בשיגורים. ב. כמובן שאיש לא יכול להבטיח ש"שתושבי שדרות לא יצטרכו לרוץ פעמיים ביום למקלטים". החיים זה לא חברת ביטוח. הטענה שלי היא שהאיזון בין חיסכון בחיי חיילי צה"ל לבין אבטחת שגרת החיים בשדרות הוא שגוי. צה"ל מנסה להפחית את הפעילות הראקטית באמצעות פעולות איכות (מן האויר, פגיעה ממוקדת בפעילים) אשר מבטיחות מינימום נפגעים לצה"ל (פתרונות קסם). לדעתי האסטרטגיה הזו לא תצליח משום שנראה שאין למחבלים תשתיות ומערך שליטה (מפקדים) בעלי חשיבות שאין להם תחליף. הם פועלים ברמה נמוכה מאוד המבטיחה אי קיום של מטרות קריטיות בקרבם והמשך פעילות רציפה שלהם גם כשהם נפגעים. מובן שפתרון שיעלה לנו ביותר קרבנות אינו יכול להקרא פתרון קסם. למעשה מדובר בפתיחת קרב התשה (נוסח התעלה ב-1970 והלחימה בדר' לבנון). הבעיה היא שלכירסום המתמשך בשגרת החיים בעורף הישראלי יש מחיר מצטבר. מי שחושב שכל עוד מדובר רק בשדרות, הנזק מוגבל רק לשדרות, מניח שתושבי אשקלון, אשדוד ות"א אינם מסוגלים להסתכל מעבר לפינה של כאן ועכשיו. |
|
||||
|
||||
"הטענה שלי היא שהאיזון בין חיסכון בחיי חיילי צה"ל לבין אבטחת שגרת החיים בשדרות הוא שגוי" מה הוא האיזון הנכון? האם 10 חיילים בשנה הוא מחיר סביר עבור שגרת החיים בשדרות? 20 חיילים? 40 חיילים? 100 חיילים? בכמה ימי מילואים זה יעלה לנו? עוד שבוע בשנה? עוד שבועיים? עוד חודש? עוד חצי שנה? כמה מיסים נצטרך לשלם? עוד 5%? עוד 10%? בכמה תפגע הצמיחה? ומה על שגרת החים שלנו? מצד שני, בכמה אתה באמת תשפר את שגרת החיים של האזרחים בשדרות? למיטב זכרוני, הנסיון שלנו בלבנון לא ממש הוכיח את עצמו. לי זה נשמע כאילו אתה בכל זאת מדבר על פיתרון קסם, ומתעלם מהעובדה שתושבי אשקלון, אשדוד ות"א משלמים בכר היום הרבה מאד בשביל שגרת החיים בשדרות, ושבכלל לא ברור כמה תוספת המחיר שתקח מהם תשפר את אותה שגרת חיים. |
|
||||
|
||||
האם יש לך רקע צבאי משמעותי, או ידיעות ממקור ראשון על מצב העניינים בעזה? אני לא מאמין שאפשר לצפות להסלמה מצד ישראל, עכשיו לאחר אנאפוליס, כשנכנסנו מחדש ל"תהליך שלום". |
|
||||
|
||||
לשאלתך אין לי שום רקע צבאי משמעותי, או ידיעות ממקור ראשון על מצב העניינים בעזה. מה שאני מציע הוא הרבה פחות הסלמה מאשר האלטרנטיבות. האם פעילות מתמשכת ברמות נמוכות היא יותר הסלמה מאשר ה"פעולה הגדולה" המתוכננת, או הגברת החיסולים מן האויר? איך בדיוק "תהליך השלום" יעזור לממשלת ישראל, כאשר קטיושה תפגע בגן ילדים באשקלון וכיוב'? אני לא בטוח שאכן מתרחש איזשהו "תהליך שלום" המתקיים מחוץ לתחום התקשורת. אבל אם יש משהו כזה, הוא לא יוכל להתקיים לאורך זמן במקביל להמשך הטרור הפלשתיני. |
|
||||
|
||||
כלומר, אין טעם לשום תהליך מדיני כל זמן שיש טרור פלסטיני? |
|
||||
|
||||
בשורה אחת, אכן, נראה שאין טעם. אלא שתשובה זו אינה מספקת. א. תהליך מדיני בין ישראל לפלשתין, בשלב זה לא נראה מבטיח, פשוט מפני ששני הצדדים סובלים מתמיכה ציבורית נמוכה ולא נראה שיוכלו לעמוד במה שנקרא "ויתורים מכאיבים". ברור שטרור פלשתיני ותגובות ישראליות מסיביים לא "יתרמו" להצלחת התהליך. ב. אני שייך לאלו המתקשים לראות אופק מדיני של ממש. הסיבה העיקרית לדעתי היא שהפלשתינים (ובודאי הערבים) מתקשים לראות דיוידנדים של ממש בתהליך של השלמה עם ישראל ואני לא בטוח שהם טועים. ג. אין פרוש הדבר, שצריך להתיחס אל תהליך השלום כאל צרעת כפי שהימין ה"קשה". מתיחס אליו. לישראל יש אינטרס מובנה בקידום מצב של השלמה/הבנה עם שכניה ואין שום סיבה שישראל תשלם מחיר תדמיתי/הסברתי/כלכלי או למעשה כל מחיר שהוא רק כדי שחס וחלילה לא תופיע כמי שמציעה פשרה או ויתור כלשהו. צריך פשוט להישמר לא לשלם תשלומים מופקעים ולמפרע כאשר הסחורה אינה נראית מבטיחה. ד. מדינת ישראל צריכה לנסות לשמור לעצמה חופש פעולה רב ככל שניתן. מבחינה זו לא צריך להגרר לעמדות קשיחות המכפיפות את העצמאות שלנו לפעולות של אויבינו. לא צריך לתת לטרור הפלשתיני זכות וטו על תהליך השלום ולא צריך לתת לממסד הפלשתיני ה"מתון" זכות וטו על תהליך של פינוי ישובים. אני מתיחס לעמדתך שאאל"ט מתנגדת להתנתקות ודורשת שהדבר יעשה בהסכם עם הפלשתינים. אם ההתנתקות טובה לישראל, מדוע צריך לצפות שהפלשתינים יתנו משהו בתמורתה (אפילו בצורה של הסכם ריק מתוכן)? |
|
||||
|
||||
המילה ''מתנגדת'' איננה מתאימה. אני בעד הפרדות מהשטחים לא כסחר חליפין תמורת משהו (יתנו -יקבלו) אלא בגלל שהתועלת בהחזקתם קטנה בהרבה מהנזק - התליך שעדיף לעשותו הוא פינוי תוך מו''מ עם הפלסטינאים. ההתנתקות מרצועת עזה נעשתה באופן מופגן בלי הדיינות עם הפלסטינאים (אולי היתה הדיינות חשאית) תוך הצהרה בוטה שאנחנו מפנים את הרצועה מסיבות והחלטות פנימיות שלנו. לדעתי, הדבר נעשה כדי ששרון לא יואשם בכניעה לערבים וגם כדי לא להחצין את העובדה שחלק מהמתנחלים עברו לשטחים האחרים. לכן אם אני צריך להחליט בין חוסר פינוי לבין פינוי חד צדדי- אני מוכן להתפשר על החד צדדי למרות שאיננו חכם. |
|
||||
|
||||
למה בדיוק צריכים הפלשתינים להכנס למו"מ (ולשלם את המחיר הפנימי המתאים) שיאפשר לישראל לעשות את מה שהיא בלאו הכי רוצה לעשות? |
|
||||
|
||||
זאת אחת הסיבות שאני רואה בעין שלילית התנתקות חד צדדית. הסיבןת שצריכות לגרום לפלסטינאים כן לרצות להכנס למו''מ הן לקבל קרדיט על הנסיגה (הסיבה שבגללה החליט שרון שלא לנהל מו''מ) והעברת שלטון מסודרת והדוקה. |
|
||||
|
||||
במקרה זה איני יכול לעשות מה שבד"כ ראוי לעשות, קריא, לקבל את דבריך כמייצגים נאמנה את עמדתך. נראה לי כי עמדה טהרנית מסוג "כן התנתקות אבל בהסכמה" היא עמדה של בחירת חוסר עמדה משום שהיא תומכת בהצעה שהיא על פניה בלתי-אפשרית. בקצרה יוק, אין חיה כזאת. א. אני איני רואה כיצד עמדת החמאס מפריעה לו לקבל קרדיט מלא על הנסיגה. איני רואה מה יתרום מו"מ עם ישראל לפתח בעניין הקרדיט. ב. שרון החליט על נסיגה מלאה (לגבול הבינלאומי) ברצועה + נסיגה סמלית בצפון השומרון. משמעות ההחלטה הזו היתה מלחמת עולם עם הימין הקשה. על מה בדיוק יש לו לשאת ולתת עם הפלשתינים? כניסה למו"מ איתם משמעה שחרור שבויים/ העמקת הנסיגה בגדה המערבית/הסרת מחסומים. כל אלו אינם אינטרס ישראלי. האם שרון המתכונן למלחמת עולם עם הימין צריך להחליש את עמדתו המסוכנת מלכתחילה ע"י ויתורים נוספים שאינם באינטרס הישראלי המיידי רק כדי להשיג את הסכמתו הריקה מתוכן של מנהיג ריק ממנהיגות כמו אבו-מאזן? ג. נניח שהמנהיגות הפלשתינית היתה בעלת ישרה ואומץ ציבורי והיתה מתייצבת באופן רשמי ומכריזה על הסכמתה לצעדיו של שרון בלא לדרוש מו"מ או כל דרישות נוספות אחרות. כיצד הדבר היה מועיל לשרון במאבקו בימין? לסיכום אין כאן צורך או אינטרס לאף צד בהסכמה דו-צדדית רשמית. עמדתך הדורשת הסכמה דו-צדדית היא מה שהמרקסיסטים מכנים אוטופיזם: אתה דורש משהו שאינו אפשרי (גרוע מכך אינו דרוש) ובכך אתה מונע תמיכתך ממה שדרוש ואפשרי. |
|
||||
|
||||
הצגה מאד מעניינת שלך: שרון היה מציע לפלסטינאים לתאם נסיגה ישראלית משטח מסויים והרשות הפלסטינאית היתה מטילה וטו עד שישחררו אסירים? יש לנו בעיה בסיסית עם הרשות שהיא -לפחות היתה -גוף מושחת שרבים בין הפלסטינאים אינם אוהבים. אבל כאן אנחנו מגיעים שוב להתנהלות שלנו לאורך שנים וההעדפות שלנו בקשר לבני השיח שלנו. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |