|
||||
|
||||
כבר כתבנו הרבה על ההתנתקות. ראשית, היה צריך לבצע את ההתנתקות תוך תיאום והסכם. שנית, אני מתייחס להתנתקות כאל חיתוך הפסדים, כלומר יציאה ממקום שעדיף לנו לא להמצא בו. למרות שאין לי הערכה מי יודע מה לרבים מהקצינים הבכירים מבכינת החשיבה האסטרטגית שלהם, הייתי סקרן לראות איך היו מגיבים אם היו מקבלים מספר אופציות לפעולה בעזה. אם אחת מהן היתה להשתלט על עזה מעניין איך היו מגיבים. הרשה לי להמר שהיו מתנגדים בתוקף. אם האופציה הנוספת היתה כוללת גם בניה מחדש את ההתישבות, המחאות היו רמות. כמובן שקצינים מהציונות הדתית הלאומנית היו שמחים. האמירה שאי אפשר להלחם כל כך הרבה שנים, היתה קשורה למציאות שלנו. אל תזדרז להכתיר אמירות כמטומטמות. אני מבין שאתה תולה את מצב המילחמה כנובע אך ורק ממעשי היריב. אני רואה הרבה מאד אחריות שלנו למצב הזה בהתחשב בכך האמירה אינה מטומטמת כלל. הגישה הזאת מוזרה בעיניך אך לא בעיני. אני מניח שתסכים איתי שאין לימין מונופול על החכמה והראיה הנכונה של כל דבר בעולמנו. |
|
||||
|
||||
אתייחס רק לעניין עזה. יצאנו מחלקה הגדול עם הסכם (אוסלו) ומחלקה הקטן ללא הסכם (ההתנתקוצ), ונחזור לשם (ובמיוחד לחלק הצפוני שפונה בהסכם) ללא ספק, מחוסר ברירה. מיו''ש יצאנו בהסכם, וכפי שאתה יודע חזרנו בגדול. עכשיו יש שוב סימנים מוזרים של יציאה ורצון לתת תחמושת ושיריוניות לטרוריסטים, בנגוד להמלצת הצבא. אם זה באמת נכון, והולך להיות מהלך כזה, כנראה שלא הספיקה לנו תקופת הפיגועים, ואנחנו רוצים לחוות את החוויה הזאת שוב. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |