בתשובה לניצה, 22/11/07 22:29
 |
|
 |
||
|
||||
 |
על נוכחותם של תושבים ממוצא בריטי בצפון אירלנד יש הקוראים תיגר, והם מצדם לא טוענים שברשותם הבטחה אלוהית או זכות אבות מלפני 2000 שנים במקום. הזכות שלי לשלוט כאן היא מתוקף היותי אזרח והיות המשטר דמוקרטי. זה הכל. אני לא מהגר ולא נישלתי אף אחד ולא רק זאת, אלא שגם לתושבי הארץ הישנים (אלו ששרדו את העימות ונשארו במקומם) יש זכויות שוות בשלטון. יש כאן דמוקרטיה שמקנה את השלטון לאזרחי המדינה ולמי שזה לא מוצא חן בעיניו, This is Democracy!! שלום עם השכנים יכול להיות, עובדה, עם חלקם יש. אולי זה לא השלום שיש היום בין צרפת וגרמניה, אבל לא נורא, להם לקח מאות שנים של מלחמות להגיע לשלום הזה, אולי לנו זה יקח פחות. אני מאמין שניתן גם להגיע לשלום עם שאר השכנים, אבל מן הסתם לא כאשר הם תושבים חסרי אזרחות בשטח שנתון לשליטתנו. מאחר וכפי שניתן לראות בעזה, ולמעשה בכל המדינות השכנות לנו, לא מדובר באוכלוסיה שנוטה לשלטון דמוקרטי, יש לי חשש כבד שאם ניתן אזרחות לכל התושבים, לא נמשיך לחיות בדמוקרטיה הרבה זמן. לפחות לא בדמוקרטיה כפי שאני מבין את משמעות המילה. לכן, אני מעדיף לוותר על שותפות עם תושבי יהודה, שומרון ועזה בשלטון ולתת להם את האפשרות להקים שלטון עצמי כפי שימצאו לנכון, במנותק ממדינת ישראל. אני מקווה שהם ימצאו לנכון לחיות איתנו בשלום, אבל אם לא אז נאלץ לחיות על חרבנו עוד כמה דורות. חיים על החרב זה לא תענוג גדול. יש עוד דברים שהייתי שמח לוותר עליהם כמו חום יולי-אוגוסט, צפיפות אוכלוסין רמת חיים נמוכה מהמקובל במדינות המערביות ועוד, אבל תתפלאי, תחושה של בית ושייכות היא דבר חשוב (לפחות לי) וכל עוד החיים כאן לא בלתי נסבלים אני לא ממהר לעזוב. אפילו שלא תמיד קל כאן, בשורה התחתונה טוב לי פה ובינתיים, בפרספקטיבה של 30 שנים, המצב רק משתפר. הסיכון הקיומי יורד, רמת החיים עולה ואני אופטימי ומאמין שבעוד 30 שנים יהיה אפילו עוד יותר טוב. אם הייתי חושב ששלום הוא בלתי אפשרי ושחיים הם לנצח על החרב כאן, הייתי עוזב. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הזכות שלך לשלוט כאן היא מתוקף היותך כאן. אתה כאן מתוקף ההסטוריה הציונית, ששמה לה למטרה להביא לכאן הרבה יהודים כדי שיקימו מדינה. אפשר להתעלם מההסטוריה אבל אין בזה צדק. כל בקשה לצדק מתבססת על ה''סיפור'' ולא על המצב הסופי. צריך שהציונות תהיה צודקת כדי שהשלטה שלך כאן תהיה צודקת. במקומות בהם המצב הסופי הוא היחיד הנלקח בחשבון פועל הכלל של ''כל דאלים גבר''. כל אחד מנסה לשנות את העובדות בשטח לטובתו. זה פתח לנסיונות מתמידים של שכנינו לנסות לשנות את המצב לטובתם (ואי אפשר לומר שהם לא צודקים בכך, אפילו שזה ממילא לא רלבנטי....) בגלל הגישה התועלתנית המאפיינת את צורת החשיבה של ה''כאן ועכשיו'', הם ישתדלו מאוד להגיע למצב בו במשוואה ''עלות מול תועלת'' של שליטתך במדינה הזאת, העלות בלחיות כאן, תגדל על התועלת- ואתה תלך מכאן. כך הערבים מבינים את הלך המחשבה הישראלי. כל עוד הם ידעו שאנחנו חושבים כך, הם ילחמו בנו. כשבאים בגישה של צדק, המשוואה עלות תועלת לא רלנטית, ואז יש סיכוי (אם נהיה חזקים מספיק), שהם יתיאשו מלהבריח אותנו מכאן. רק במקרה כזה יש אפשרות להשלמה שלהם עם המצב (אפילו האסלם הקנאי מאפשר השלמה כאשר אין סיכוי לנצח). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההסטוריה מלאה באי צדק, לפחות במשמעות של המילה הזאת כמו שאני מבין אותה. ברגע שאני נזקק להצדיק את היותי כאן בסיבות הסטוריות, אני פותח פתח לאחרים להשתמש באותה טענה, ובפרט לעקורי 1948 ולצאצאיהם (ולכי תדעי, בסוף אולי גם כל עממי כנען יבואו בדרישות). העקרון המנחה שלי הוא לא "כל דאלים גבר" אלא "לא מכפרים על עוול בעוול". יש לך טעות יסודית בקשר לגישה התועלתנית שלי. היא לא "כאן ועכשיו" אלא "כאן, עכשיו ובעתיד". אני מחפש את הדרך שתאפשר לי לחיות כאן בצורה סבירה לא רק עכשיו אלא גם בעוד 50-60 שנים (שזאת בערך תוחלת החיים שלי) ובשאיפה גם לצאצאי. להערכתי, הגישה ה"צודקת" שלך לא מאפשרת את זה ולא כי הם יתיאשו מלהבריח אותנו אלא פשוט כי לא יהיה להם צורך בכך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה שאתה לא נזקק להצדיק את היותך כאן בסיבות הסטוריות לא מפריע לאף אחד משכנינו "להשתמש באותה טענה, ובפרט לעקורי 1948 ולצאצאיהם". ע"ע זכות השיבה. זה מוזר לחשוב שהגישה של "לא מכפרים על עוול (שאתה עשית כלפי אחר) בעוול (שהאחר יעשה לך)", תתקבל על דעתו של אותו אחר. הוא דורש צדק! שים לב כמה כמה פעמים משתמשים הערבים במילה "צדק" בטיעונים שלהם. הצדק הוא מבחינתם שהמצב יחזור לקדמותו. אם אתה תסבול עקב כך, הרי זה יהיה ראוי לך שתסבול את תוצאות העוול שגרמת להם. תראה- לא תוכל לחיות פה "בצורה סבירה" כלומר בלי מלחמה מתמדת, בלי ההשלמה של השכנים שלך עם קיומך. ההשלמה הזו יכולה להגיע בשתי דרכים: א. שהם יקבלו ויבינו את הצדק בכך שאתה חי כאן (מה שלא אפשרי כרגע, מפני שאתה אפילו לא טוען שזה צודק שהקמת כאן מדינה, ולהפך- אנחנו הולכים ומכירים בצדק שלהם יותר ויותר) ב. שהם יתיאשו מלכפות עליך את הצדק שלהם. (הבעיה היא שההתנהלות העכשווית הנסוגה של מדינת ישראל מעודדת אותם דווקא בכיוון ההפוך). בגישה של אין-לי-צדק-אבל-אני-מוכן-לפשרות, שתי הדרכים הללו לא מתממשות. צריך להבין- יש כשל בסיסי בגישה הזאת. זה אמנם נכון שלפעמים ניתן להגיע לפשרה ולהשלמה הדדית גם בלי מיצוי הצדק המוחלט של כל אחד מהצדדים, אבל התנאי הראשוני לאפשרות של פשרה הוא המעמד השוויוני של הצדדים. אם אחד הצדדים אינו בטוח שהוא צודק כמו הצד השני, אין אפשרות לעשות פשרה. הדוגמא הקלאסית של "שניים אוחזים בטלית זה אומר כולה שלי וזה אומר כולה שלי- יחלוקו", קיימת רק אם שניהם אומרים "כולה שלי". אם אחד אומר "חציה שלי" הם חולקים רק במחצית שעליה המחלוקת. אם האחד טוען שהוא רק מצא את הטלית אבל הוא רוצה אותה כי היא חמה וטובה לו והשני טוען שהטלית כולה שלו, ברור שכל הטלית תוחזר לבעליה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מעניינים אותי הנימוקים של השכנים. אני מתיחס אליהם בדיוק כפי שאני מתיחס אל הטיעונים שלך בדבר זכותנו ההסטורית - זה אולי נכון ואולי לא נכון, אבל בכל מקרה זה לא רלוונטי. מבחינתי הם יכולים לדרוש צדק עד שיקפא הגיהנום. לא על חשבוני. אני לא גרשתי אותם, לא טבחתי בהם ולא השתלטתי על אדמתם. ההבדל ביני ובינך/ביניהם, הוא שאני מוכן לחפש פשרה שאולי לא תהיה צודקת ואולי לא תכפר על עוול אמיתי או מדומיין, אבל היא תאפשר לכל הצדדים שמעוניינים בכך לחיות כאן בשלום. את והם (אלו שתובעים את זכות השיבה) לא מעוניינים בפשרה. ההסטוריה מראה לנו, שמי שהסכים לפשרה, הקים מדינה ומי שסרב לפשרה דורש "צדק" כבר 60 שנים. כבר אמרתי, אני אופטימי. מתישהו גם הם יבינו שפשרה עדיפה להם על "צדק". השאלה היא אם את תביני את זה. משל הטלית הוא יפה, אבל ב-1948 מי שאמר "כולה שלי" נשאר בלי כלום ומי שאמר "יחלוקו" חי במדינה ריבונית כבר 60 שנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מוטב לזנוח את משל הטלית, שאינו רלוונטי ואינו אנלוגי. סוגיית ''שניים האוחזין בטלית'' אינה דנה במחלוקת בין שניים הטוענים לבעלות על הטלית מימים ימימה, שירשו אותה מאבותיהם או שרכשו אותה בכספם, אלא ויכוח בין שניים אשר כל אחד מהם רק מצא את הטלית אבל הוא רוצה אותה כי היא חמה וטובה לו, וכל הדיון הוא איך פוסקים מי משני המוצאים זכאי לבעלות עליה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |