בתשובה להאייל האלמוני, 21/11/07 15:29
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לעיתים אני שוקל לומר: "קומנה ואסופנה את הצעצועים" ומחליט לאסוף אותם בעצמי... |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אתה יכול להתחיל מ''צאינה וראינה'', והשאר כבר יגיע באופן טבעי... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשנים הראשונות לחזרתה בתשובה של אחותי, היא החלה להשתמש בעברית גבוהה ויפה באופן מוקפד. היא פנתה לבנה בן השלוש ואמרה ברצינות גמורה: "שמואל-יוסף הבא נא לי את נעלי הבית מחדר השינה". בתחילה ראיתי בשינוי הסגנון סוג של יומרנות והתנשאות (הייתי צעירה מכדי לפרגן לרצונה להתחבר ללשון והתרבות העבריים וחשתי גם דחויה מעט בשל הדתיות החדשה) ואילו לאחר כל כך הרבה שנים והתמתנות מה מצידה, השפה העברית הצלולה שלה הפכה לחלק ממי שהיא, התרגלתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שיש כאן משמעות גם לסביבה. אשתי מעירה לי כאשר אני פונה לבת בציווי שהדבר נשמע מוזר. עם השמן ציווי נקבה נשמע לי יותר טבעי ונותר לי להתגבר רק על ציווי רבות. אם בחברה הדתית מקפידים יותר על השפה יתכן שאוחתך לא הייתה יומרנית אלא סתגלנית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה היה קצת יותר מורכב מהסתגלות. גם ביחס לסביבתה החדשה שפתה היתה חריגה בעושרה. היה כאן לדעתי גם רצון לבדל עצמה מהבית שממנו הגיעה, בית של הורים ילידי מצרים ששפתם עממית וממעמד הפועלים, כדי לחדד את השתייכותה ל'בית החדש', בית הרבנים והמקורות היהודיים. אני זוכרת שבמשפחה קצת התבדחו על הסגנון החדש בתחילה (לא לידה) אבל כאמור היא התמתנה ואנחנו הסתגלנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את באמת חושבת ששפתם של ילידי מצרים ממעמד הפועלים עממית או דלה יותר משפתם של יוצאי רומניה או פולין ממעמד הפועלים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא בלתי-אפשרי. החלק הכי פחות שנוי במחלוקת כאן הוא שככל שהפועלים צריכים לעבוד קשה יותר, יש להם פחות זמן לדברים אחרים, ואפשרי שבפולין מצבם של הפועלים היו טוב משל אלו שבמצרים. כמובן שלא חסרות אפשרויות יותר פרובוקטיביות, כמו היחס אל השכלה אצל האוכלוסיה הכללית והאוכלוסיה היהודית באותן מדינות, או היחס אל עושר התבטאותי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פחות זמן לדברים אחרים? דיבור נכון גוזל יותר זמן מדיבור שגוי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ללכת לבית ספר שילמד אותך את כללי הדקדוק הנכונים וכל הניואנסים הנגזרים מהם - כן, זה גוזל זמן. ________ העלמה עפרונית, וזמן גזול שאמור להיות מוקדש לדברים חשובים. או לבטלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פחות זמן לדבר, שלא במסגרת ''פטיש. תודה.'' | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"פטיש. תודה." זה היה בין פועלי הבניין הייקים בשנות ה-30. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אונטרפוץ! אונטרפוץ! אונטרפוץ ארבע דרך! ________ סליחה. הייתי מוכרח להוציא את זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר הסבר למי שלא זוכרים את המבול? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך אפשר לא לזכור את המבול? אבא שלך לא סיפר לך עליו כפי שאביו סיפר לו ועוד הלאה לאורך הדורות? לא רקדת כל שנב את ריקוד המבול וקראת "הורה, הורה"? בקיצור, אתה לא יהודי??? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסגנון של הסארס הזה מזכיר לי איזה מגיב באייל, רק שאני לא מצליח להזכר מי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, אז אולי תתאמץ :)? זה עשוי להיות מעניין, הבחור הוא הומו מוצהר ולא זכורים לי כאלה בין המגיבים הקבועים באייל. מה שכן, נזכרתי ב"שטיח/כ/מוס", מן המילון שלו, המופיע באייל הן כניק והן בתגובות. תגובה 258030, תגובה 103270. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ה''תודה'' היא בזבוז זמן ושתי הברות. הגזמת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשכתבתי 'ילידי מצרים' היו שני מאפיינים בשולי הכרתי, האחד ביטויים עממיים מילדותי ששובצו לרוב בשיחות ומקורם במצרים, השני הדגש הרב שהורי שמו על השכלה, דווקא משום הפער. אמי הדגישה תמיד עד כמה מצרים של שנות ה40-50 היתה "כמו אירופה" וחשתי את תחושת הנחיתות ביחס להשכלה אצלה ואילו אבי שהיה פועל התקדם לדרגה מקצועית השווה לדרגה 14 אצל מהנדסים (לא שאני יודעת מה זה בדיוק, אבל היתה בבית גאווה על כך). לשניהם עשר שנות לימוד שלאחריהן הם נאלצו לעבוד. אינני יודעת אם נושא ההשכלה בחריפות כזו קיים במקומות אחרים, אני מניחה שכן, תלוי במשפחה, אבל בבית שבו גדלתי הקישור למצרים והפערים שבה בשל הבדלי השכלה היה ברור וחריף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי תיאור זה, נראה שרצונה של אחותך להגביה את לשונה לא התייחס דווקא לחברה הדתית, אלא לשאיפות מהבית. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |