בתשובה לtrilliane, 09/11/07 17:28
 |
|
 |
||
|
||||
 |
זהו, שאני חושב שהעברית בפיהם תקינה כמו שעברית יכולה להיות תקינה, ויותר תקינה מזה אין. אם היא לא "נכונה מבחינת האקדמיה ללשון", אז זאת בעיה של האקדמיה, ולא שלהם. אמנם כשאנחנו משכילים, אנחנו לומדים דברים חדשים, אבל את מתארת כאן תהליך הפוך לגמרי. תהליך שבו ככל שאת משכילה יותר, את משליכה יותר ויותר כלים. זה נשמע יותר כמו חזרה בתשובה מאשר כמו רכישת ידע. גם אני מעדיף שיתקנו אותי, אבל לא חושב שמי שאומר לי שאסור לי לומר "חמש שקל" או שאסור לי לסוע בשבת באמת מתקן אותי (להבדיל ממי שאומר לי שלא כדאי לי להגיד חמש שקל ליד מורה ללשון או שאני לא יכול לעבור את מהירות האור, שזה באמת תיקון). המידע שאני מחזיק אומר שמותר לי להגיד "חמש שקל", ולמיטב הבנתי הוא מידע נכון לחלוטין (והרי הסכמנו מראש שזאת הנורמה, איך זה יכול להיות לא נכון אם זאת הנורמה?) את באמת חושבת שמי שאומר חמש שקל לא מכיר את המילה "שקלים"? שהוא לא מכיר את המילה "חמישה"? הוא מכיר, אבל הוא *בוחר* להגיד "חמש שקל", כי זה מה שעושה לו טוב. את, אם נחזור למסעדה, מתעקשת שלא לאכול את השרימפס, ולהסביר לי שזה שאת בוחרת רק שניצל כל יום עושה לך טוב, בגלל שאיזה "אקדמיה" אמרה לך שככה צריך לאכול. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
היא אינה "תקינה", כי בשום מקום הדיאקלט המדובר אינו מהווה תקן. אבל גם "שגויה" היא לא, כי לומר על דיאלקט שהוא "שגוי" זו הצהרה חסרת משמעות. היכן נורמלי לומר "חמש שקל"? ברוב המסגרות והחוגים החברתיים בהם אני מבלה את זמני, הנורמה היא בברור "חמישה שקלים". מן הסתם, במקומות שונים יש נורמות שונות, ומן הסתם, ככל שהסטטוס החברתי או הכלכלי גבוה יותר, כך הנורמה קרובה יותר לדיאלקט הרישמי (זו שקובעת האקדמיה, שמכתיבה את התקן עבור הגופים הממסדיים - לא עבורך והחברים שלך). *זו*, אגב, נורמה מתועדת היטב, והיא נכונה ברוב החברות וברוב הזמנים. אני באמת חושב שרבים מהאומרים "חמש שקל" לא מכירים את ההבחנה המגדרית בעברית, ובוודאי שכמעט כל האומרים כך אינם שולטים בה. טוב? רע? אני לא חושב שהשאלה משמעותית. אבל זו כנראה עובדה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היכן נורמלי לומר "חמש שקל"? לא יודע. לצורך הדיון אני מסתמך על תגובה 462415 אני חושב שכל דוברי העברית (לא אנשים שלמדו לדבר לפני שבוע, אנשים שזאת שפת אימם, או אנשים שמדברים בה בחיי היום יום יותר מחמש שנים) מכירים את ההבחנה המגדרית בעברית, אף אחד (כמעט) לא אומר "נעל גדול" או "ילד חכמה". יותר מזה, אני חושב שמי שמגדיר את העברית, על כל מה שהיא מכילה, כולל ההבחנה המגדרית, הם דוברי העברית. לכן, אם דוברי העברית לא מכירים את ההבחנה המגדרית בעברית, הרי שהבחנה כזאת לא קיימת יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"ברוב המסגרות והחוגים החברתיים בהם אני מבלה את זמני, הנורמה היא בברור "חמישה שקלים"". אתה רציני? מה כבר אפשר לקנות בחמשה שקלים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני מספר שנים נערכה בעיריית רמת גן ישיבה בנושאי חינוך, בראשות ראש העיר. צבי בר הוא ראש עיר "סחבק", מן הסוג שרבים אוהבים לאהוב (עד שהוא מתעצבן). דיבורו חלק וזורם והוא בעל הומור (צה"לי בחלקו), אך העברית שבפיו היא משובשת וקלוקלת מאוד. על ידו ישבה מישהי מאיזה ועד מורים של אחד התיכונים וכל רגע תיקנה אותו, ומישהו שישב הרבה יותר רחוק לחש לשכניו: "אוף, הישיבה הזאת לא תיגמר לעולם, מוכרחים לזכור לא להושיב יותר אף פעם מורה ללשון ליד צבי בר". | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |