|
||||
|
||||
שוקי, מדבריך אפשר להתרשם שהבג"ץ הוא מין פורום שרק לוחצים על כפתור ומיד הוא מגיב. לפני תקופת ברק לא עסק הבג"ץ ברוב התחומים. תחת מנהיגותו של ברק ולא פחות מכך, תחת לחץ השינויים שעברנו, הוא החל להתייחס ליותר נושאים. עדיין יש הרבה מאד נושאים שהוא דוחה או מורח לשנים. הרבה נושאים אחרים הוא מתחבא מאחורי הצהרות של גופים שלטוניים ודוחה את העתירות. אנחנו עדים במהלך השנים לתהליך מתמשך של התנערות המוסדות השלטוניים מאחריותם. התהליך הזה לכשעצמו יוצר ואקום ומושך את הבג"ץ פנימה אפילו בניגוד לרצונו. אם היתה מלחמת התשה בין ישראל וסוריה וישראל היתה פוגעת במערכת החשמל הסורית, אין לי ספק שהבג"ץ לא היה מתעסק עם שום עתירה בנושא. נוח לנו לצייר את המצב מול רצועת עזה כאילו שהיינו מול מדינה; זה איננו המצב ולכן מזוז נאלץ לעסוק בזה וגם בג"ץ. אנחנו לא לגמרי יצאנו מעזה למרות שהצהרנו שכן.אני חושב שדי בניגוד לרצונו נאלץ מזוז חהורות לממשלה לא להפסיק את החשמל בעזה ולא אתפלא אם יסתבר שראש הממשלה מעוניין שמזוז יפעל כך כי הוא איננו מעוניין להפסיק את החשמל בעזה; הוא כאילו מרמז: תחזיקו אותי. |
|
||||
|
||||
יתכן שהמצב הוא כפי שאתה מתאר (הגם שזה סותר את הההכרזות הרשמיות של ה"מהפכה השיפוטית" מבית מדרשו של אהרון ברק: "הכל שפיט", "מלוא כל העולם משפט"). השאלה היא אם המצב המגוחך בו עוה"ד מאלצים את ממשלת ישראל לספק דלק לרשות הנוקטת בגלוי מדיניות טרוריסטית כנגדה, אינו בדיוק המצב בו צריך הבג"ץ להמנע מהתערבות. יכולים השופטים והיועה"מ להיתמם עד מחר ולטמון את ראשם בספרי החוקים והסעיפים. אם ביה"מ יוצר מצב בו ממשלת ישראל יכולה לצאת לפעולה מזויינת בתוך הרצועה אך אינה יכולה להפעיל לחצים כלכליים ותודעתיים על תושבי הרצועה, אזי הוא באופן מעשי מעצב את פני מדיניות הבטחון של מדינת ישראל. ביה"מ דוחף בעצם את ממשלת ישראל למסלול של עימות צבאי עם החמאס ומסיט אותה מדרך שיכולה להוביל למו"מ איתו ו/או גיבוש מודוס ויונדי מולו. אני חושב שאפילו אליבא דאהרון ברק, עיצוב מדיניות הבטחון של ישראל אינו בתחום סמכותו של ביה"מ העליון. הואקום ה"חללי" ומידת הישרות והתבונה של ממשלת ישראל מייצגת נאמנה את המידות האלו אצל אלו שבחרו אותה. זה בדיוק מה שניסיתי ללא הצלחה להסביר למר אנשלוביץ. הדמוקרטיה בנוייה על זכותם של האזרחים לקיים את חרותם הפוליטית ולקדם את מאוייהם וזכויותיהם ע"י בחירה חופשית של השלטון. באופן בלתי נמנע, בחירה זו תהיה בהתאם למידת ישרותם ותבונתם. המערכת השופטת צריכה ויכולה במידת מה לאזן ליקויי ישרות ותבונה בקולקטיב הבוחר. אך סמכות ויכולת זאת יש לה גבול ברור (של אי-שיפוטיות אני חושב) מכיון שבסופו של דבר גם השופטים נבחרים ושואבים את סמכותם מהסכמתו של הקולקטיב הבוחר. ועוד הערה אחרונה, כל הדוגלים בפונדמנטליזם חוקתי מתעלמים מן העובדה שדמוקרטיות רבות וטובות (עם רשות שופטת ידועה להלל) מתקיימות ללא קונסטיטוציה. נדמה לי שגם מדינת ישראל היתה כזאת ואולי אף עודנה. זה בא לומר כי קונסטיטוציות, ספרי החוק והתקדימים המשפטיים הם מורה דרך ומורה נבוכים לשופטים ולעוה"ד אך עיקר פעולתם היא הפעולה הפרשנית של אותם החוקים. אחת האופציות החשובות ביותר של הסמכות הפרשנית היא ההכרה באי השיפוטיות. |
|
||||
|
||||
אני מצטער אך הרושם שלי ממכלול פעולות ואי פעולות בג"ץ הוא, שבג"ץ מאד מאד אינו ממהר לטפל בבעיות. אני קורא כל מיני תיאורים של בג"ץ תזזיתי, אני מסתכל מסביב ואיני רואה דבר. כמו שכתבתי, הצבא רוצה לסגור את החשמל בעזה. אולי גם אהוד ברק, שיש בו משהו שמשבש את המוח המבריק המפורסם. אהוד אולמרט ודאי מאד מרוצה שלא היה צריך לאשר את הפסקת החשמל ולגרום לנזקים למדינת ישראל. אם להדרש לתיאוריה קונספיראטיבית שעלתה לי כרגע לראש: אהוד אולמרט כפוליטיקאי חריף אינו רוצה להחליש יותר מדי את הבג"ץ; הבג"ץ מאד נוח הרבה פעמים כי הוא מאפשר להופיע כמי שמתכנן ורוצה לעשות דברים ורק הבג"ץ מונע את זה ממנו וגם ההיפך -יש דברים שהוא אינו רוצה לעשות אבל בג"ץ כופה עליו. חשוב מאד שיהיה שק איגרוף לאומי. במקרה שלפנינו ברור לי שסגירת החשמל היא מעשה טיפשי שלא יביא להפסקת ירי הקסאם; משהו כמו גירוש 400 פעילי החמאס ללבנון בזמנו (רעיונו המבריק של אהוד ברק הרמטכ"ל). |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |