|
||||
|
||||
ייתכן שאתה חושב שהמקום אליו אתה חותר אינו סוד, אבל בשבילי הוא כן סוד. פעם, כשהתחילה שיטת הסדרות בטלוויזיה נהגתי לצפות מדי פעם בסידרה "דאלס", ולפעמים זה די עניין אותי. עד שירו בג'י אר, והכול היו מסוקרנים לדעת מי ירה. עברו עוד כמה פרקים והתעלומה הזאת לא נפתרה, ואז (אולי במאוחר, משום שייתכן שכבר אז הייתי קצת סנילי) הבנתי את הפרינציפ: גם כותבי הסדרה עצמם לא יודעים מי ירה בג'י אר כי הם עדיין לא החליטו. תפסתי שאת הפרקים הם ממציאים בזמן אמיתי, ויעברו עוד כמה פרקים של מתח עד שיחליטו מי ירה וגם ישתפו בכך את הצופים. ההבנה הזאת גרמה לי לנתוש לחלוטין את הסדרה הזאת. חשתי אפילו קצת מרומה, ומאז איני צופה כלל בסדרות כאלה. לצערי, זו התחושה שלי גם עכשיו. איני מאמין בכלל שאתה יודע לאן אתה מוביל, ואני פורש. אולי פעם, באיזה נושא אחר, ייצא משהו יותר מעניין בחילופי דברים בינינו. |
|
||||
|
||||
מי אמר למי, מתי ומדוע: ===>"...בכנות, אני לפחות איני מנסה לברוח משום נושא, וצר לי שכך אתה חש". ומי בכל זאת ברח ברגע שהתחיל להילחץ? |
|
||||
|
||||
אתה שואל סידרה של שאלות שהתשובה לשום אחת מהן אינה נובעת מהתשובה לקודמתה אלא היא שאלה חדשה לגמרי, שכדי לענות עליה, אני צריך ליגע את מוחי למה הכוונה (כי זה בפרוש לא שתיים ועוד שתיים), ואחרי שאני מוצא איזו תשובה ועונה אני צריך לחכות לפחות יממה עד שתגיע עוד שאלה חדשה ללא כל קשר לקודמת וכו' וכו'. אין כאן שום עניין של לחץ או פחד מאיזו מכת מחץ נוראה שתנחת עליי אלא בפרוש פגישה עם חוסר תכלית שאינו מוביל לשום מקום. בגלל זה פרשתי. הנושא הוא האם ''פגיעה במשטר'' היא תמיד עניין חמור יותר מרצח, כפי שטענת. אני טענתי שלא. אם יש לך משהו לומר בנושא הזה אתה מוזמן לאומרו, אבל להיסחב עם כל מיני קשקושים שאינם שייכים לעניין איני רוצה עוד. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |