בתשובה לטל כהן, 23/10/07 22:15
לרבע את הלולאה. 460967
אני לא חושב שהבנת. בשום מקום אין הנחה "שמוח אנושי כן יכול לתת פתרון עבור כל קלט". האם ניתן לפתור כל בעיה מתמטית? מה שהמוח האנושי יכול לעשות, במקרה בו הוא יודע שאלגוריתם A מסויים הוא שקול, זה להסיק שאלגוריתם מ_ס_ו_י_ם שניתן לבנות מ-A איננו עוצר על עצמו. זו בדיוק תוצאת המשפט המתמטי של פנרוז.

מכיוון שאלגוריתם A איננו יכול להגיע להסקה זו (כי זו סתירה!) A איננו יכול להיות מודל של הסקה אנושית. מכיוון ששיקול זה תקף לכל A שנבחר, שום אלגוריתם איננו יכול להיות מודל של הסקה אנושית.

"עוד נקודה חלשה בטיעון היא ההשוואה בין מוח אנושי לבין אלגוריתם שקול (sound), ללא באגים, ונטול כל השפעות אקראיות." - החולשה היא רק שלי. פנרוז דן בהסתייגויות אלו בהרחבה בספרו ומראה שהן אינן פוגמות בטיעון.
לרבע את הלולאה. 460970
"מה שהמוח האנושי יכול לעשות, במקרה בו הוא יודע שאלגוריתם A מסויים הוא שקול" – והאם אנו בטוחים שהמוח האנושי ידע שאלגוריתם A הוא שקול?

הטענה הבסיסית שלי היא שמדובר באלגוריתמים כה מסובכים שגם פנרוז בכבודו ובעצמו יוכל להסיק מעט מאוד לגביהם.

(להבהרה, קראתי את פנרוז. הוא רחוק מלשכנע.)

חזרה לעמוד הראשי

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים