|
תראה, יש לי וידוי. כשקראתי את השאלה שלך בפעם הראשונה, חשבתי לעצמי, הנה תגובה שאני חייב לקרוא שוב: אולי יש בה משהו כל כך חכם שפשוט פיספסתי. אז קראתי אותה שוב. ושוב. ושוב. והגעתי למסקנה שאם יש דבר כזה, אני לא רואה אותו. לא התעצלתי, ושלחתי מייל לאח של אייל, שהתנדב קודם להיות הגננת, אולי יש לו עצה. הוא לא ענה לי. אז, קראתי את התגובה שלך שוב, ואני לא יודע מה להסיק, אבל אלה האפשרויות היחידות שחשבתי עליהן: או שאתה באמת אוויל (ואז אין טעם שאגיב), או שאתה עושה את עצמך אוויל (ואז אין טעם שאגיב), או שאתה פשוט מתעלם ממה שאני כותב (ואז אין טעם שאגיב). כמו שאתה רואה, אין לי מסקנה חד משמעית, וקשה לי עם זה. מצד שני, ברור לי מה אני צריך לעשות עכשיו, ומה התועלת שבדיאלוג איתך.
|
|