|
||||
|
||||
אז במדינות שציינתי מותר לנסוע לכל הכיוונים בו זמנית מכיוונים מנוגדים, כך שהפנייה שמאלה מצטלבת עם התנועה ישר מהכיוון הנגדי. |
|
||||
|
||||
נשמע לי מתאים לכבישים איטיים או לא עמוסים בלבד. על דרך נמיר לא נראה לי שזה היה עובד (אף פעם לא היית מצליח לפנות שמאלה). |
|
||||
|
||||
בכבישים עמוסים לפעמים האור הירוק ניתן ומסתיים בדרוג כך שבהתחלה רק לצד אחד יש ירוק, אחר כך לשניהם ובסוף רק לשני, אבל מדובר בדרך כלל במספר שניות. |
|
||||
|
||||
ואכן קרה לי לא פעם שעמדתי ברמזור שבו הדרך היחידה לפנות שמאלה היתה גניבת הצהוב. |
|
||||
|
||||
כי הישראלים לא חזקים באדיבות בכבישים. למען האמת, אפילו זכות הקדימה הקיימת בחוק מופרת בשגרה. ממה שסופר לי, במקומות רבים בחו"ל יש "תור" בצומת – מי שהגיע לצומת ראשון (לא משנה מאיזה כיוון), חוצה ראשון, וכל אחד נוסע בתורו. באותן מדינות גם נהוג שיש תור לאוטובוס (כלומר, סדר העליה לאוטובוס הוא לפי סדר ההגעה לתחנה) ועוד. מיותר להסביר למה בארץ זה לא קורה. זה לא היה לא-עובד רק בדרך נמיר. |
|
||||
|
||||
נתקלתי בקטע הזה עם התור בצומת עם ארבעה שלטי עצור. אני כמובן לא הכרתי את המקום וידעתי שלכולם יש עצור, אז עצרתי ונתתי זכות קדימה. באיזשהו שלב הגיע תורי וכולם חיכו לי שאעבור, ואני חיכיתי להם, והם לי, ואני להם, ובסוף נסעתי תוך שאני מפטיר משהו לגבי נימוס אמריקאי מוגזם. רק בדרך חזרה הבנתי מה קרה שם. |
|
||||
|
||||
כשלכולם זכות שווה, אז כן, הנימוס רלבנטי, אבל לפנייה ישר יש תמיד זכות קדימה לעומת פנייה שמאלה. |
|
||||
|
||||
לרגע התפתיתי להאמין לך לגבי הצמתים, עד שהגעתי לעניין התור לאוטובוס והבנתי שאת צוחקת. |
|
||||
|
||||
שככה יהיה לי טוב, הם סיפרו לי שלא רק שבתחנה היה תור, אלא שכשהם הגיעו אליה שאלו אותם לאיזה קו הם מחכים, והפנו אותם לתור הרלוונטי (ר"ל, היה יותר מאחד!). זה נשמע ביזאר ומוזר, אבל זוהי אמת לאמיתה. |
|
||||
|
||||
כשהילו באס מגיע לביה"ס, והילדים צריכים לרדת, מתרחש באמת משהו כמותו לא נשמע במחוזותינו: האוטובוס נעצר. כל הילדים נשארים לשבת במקומותיהם. הנהג פותח את הדלת (יש רק דלת אחת, מקדימה, ליד הנהג. ענין של בטיחות). הילדים מהספסל הראשון, הימני, קמים ומתחילים לרדת. רק לאחר שהילד היורד התרחק שני צעדים מהשורה הראשונה לכיוון דלת היציאה , קמים שני הילדים מהספסל השמאלי בשורה הראשונה ומתחילים לצעוד לכיוון הדלת. התרחקו אלה שני צעדים, מתחילים לקום הילדים מהספסל הימני השני, אח"כ השני השמאלי, וכך עד שמתרוקן האוטובוס. פשוט לראות ולשפשף את העיניים. אמריקאים. |
|
||||
|
||||
משונה, אצל אוטו הנהג מהסימפסונז (אולי הדמות הדגולה ביותר בסדרה) זה אף פעם לא התנהל ככה. |
|
||||
|
||||
אלד''ר אבל אני מאבחן מינון יתר של ריטאלין. שווה לבדוק את האוכל בקפיטריה. |
|
||||
|
||||
לקח לי כמה זמן להבין מי זה הילו באס. |
|
||||
|
||||
נכון, בארץ הוא אמור להיות ירוק. |
|
||||
|
||||
אני מכירה אותו בגירסת הצ'יקן באס, פשוט* *וחוצמזה, כשאני עוד הייתי בגיל של הסעות לבית ספר, הם היו אדומים (כלומר, מתחת למעטה האבק). |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
"לקח לי זמן" משמע, בסוף הבנתי (: |
|
||||
|
||||
זה היה לטובת המאותגרים-איכטיולוגית. |
|
||||
|
||||
יש מפגשים בהם יש רמזור שמאלה או ימינה, אבל הם המיעוט, ולפני שאתה מתקרב למפגש כזה יש לך מליון שלטים שמזהירים אותך שיש רמזור שמאלה או ימינה. יש כבישים בהם באמת אי אפשר לפנות שמאלה שבעות העומס, ובמקרים באלה הנהגים פונים ימינה שלוש פעמים... |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |