|
||||
|
||||
מה "עזוב סמואלסון"? הצגת הברירות התקציביות העומדות בפנינו כתקציב רווחה מול טנקים היא שיטחית להחריד. כאילו שהמילה "רווחה", מתארת פעולה אחת ותקציב הביטחון הוא רק טנקים ואלו שני התחומים היחידים במדינת ישראל. |
|
||||
|
||||
אבל אני לא הצבתי את תקציב הרווחה מול טנקים. אני אומר שתקציב הרווחה (על כל הסעיפים שיש בו - חינוך, בריאות, תחבורה, קליטה) עומד מול תקציב הביטחון (על כל הסעיפים שיש בו - טנקים, מטוסים, מיגון...). ולכן מגוחך לדבר על צבא עשיר ועם עני או להפך. זה אותו כסף, שרק מחליטים איך לחלק אותו. העניין הוא שבגלל שזה הכסף של האזרחים, איך שלא יחלקו אותו אתה תגיד שמקפחים את האזרחים. אם ישקיעו ברווחה ולא במיגון - אז המדינה לא מגינה על אזרחיה, ואם ישקיעו במיגון ולא ברווחה, אז המדינה איננה דואגת לאזרחיה, ואם ישקיעו חצי בבטחון וחצי ברווחה, אז יגידו שהיא לא דואגת מספיק לבטחון האזרחים וגם לא דואגת מספיק לרווחתם. במצב כזה, תמיד ימצא מי שיגיד (אוטומטית) שיקחו עוד כסף מהעשירים. אבל גם אם יקחו את כל הכסף של כל העשירים, יצטרכו לחלק אותו בין בטחון האזרחים ורווחתם, ואיך שלא יעשו את זה, זה לא יהיה מספיק טוב - כי אף אחד לא יודע להגיד כמה זה מספיק בטחון או מספיק רווחה. |
|
||||
|
||||
==אף אחד לא יודע להגיד כמה זה מספיק בטחון או מספיק רווחה. פרט לבג"ץ, כמובן. |
|
||||
|
||||
בג"ץ לא ממש שייך לעניין. במצב שאף אחד לא יודע כמה מספיק, יש שתי קבוצות: (1) אלו שמתלוננים שזה לא מספיק (2) אלו שמקבלים החלטה "סבירה" ומבצעים אותה (בידיעה שבכל מקרה הקבוצה הראשונה תתלונן). בג"ץ גם לא יודע כמה מספיק, הוא רק חלק מהתהליך של קבלת החלטות סבירות. אבל אפשר לחשוב על תהליך אחר - למשל שהרבעובידה יחליט. גם הוא לא יודע, אבל אם נפקיד בידיו את ההחלטה הוא יחליט. |
|
||||
|
||||
אינני יודע לאן נגיע, מר מסביר. כל זמן שהמימסד הבטחוני ינהל את המדיניות הלאומית של ישראל - הויכוח הזה בינינו יהיה חסר משמעות. מה שאתה אומר הוא בדיוק התנהלות המימסד הביטחוני ושליטתו בעתידנו. ההתנהלות הפוליטית של ממשלות ישראל מובילה בהכרח להצגת הצורך בעדיפות הצורך בטנקים לעומת הוצאות אזרחיות. |
|
||||
|
||||
===>"מה שאתה אומר הוא בדיוק התנהלות המימסד הביטחוני ושליטתו בעתידנו" מר ש., למה יותר נוח לך להגיד מה *אני* אומר ולא מה *אתה* אומר? אני לא אמרתי שצריך יותר טנקים מרווחה (או להפך) ולא תמכתי בממסד הבטחוני או בלובי החברתי. אני אמרתי רק שזה אותו כסף - בטחון בא על חשבון רווחה ולהפך. יש כאלו שמעדיפים יותר בטחון, אחרים מעדיפים יותר רווחה. יש גם כאלו (בעיקר ילדים) שרוצים הרבה מזה וגם הרבה מזה, ואיך שלא יחלקו את התקציב הם יתלוננו. אז כשמדובר בילדים, אני מבין. יש לי בבית ילדים שכבר שנים אני מנסה להסביר להם שהתקציב שלנו מוגבל ושאי אפשר גם וגם וגם. ואיך שאישתי ואני לא נחלק את התקציב המשפחתי, הילדים יתלוננו - כי הם רוצים יותר מזה וגם יותר מההוא. אין מה לעשות, אני מחכה שהם יתבגרו. אבל כשמדובר בבוגרים...אני חסר אונים. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |