שוויון זה היופמיזם של האליטה והזכות לשוויון זה בסה"כ הרטוריקה של המאבק של כל מי שמתחת. זה לא ממש אידיאל או עקרון של אף אחד.
*כל* מסגרת אנושית מחייבת דרגות. הן נמצאות ונמצאו תמיד בכל מקום וזמן שאפשר לעלות על הדעת. זה אולי לא מתחייב מבחינה לוגית (תמיד אפשר לדמיין איזה סוג חדש ומקורי של בני אדם אותו עדיין לא ראינו), אבל זה מתחייב מהאופי האנושי, כפי שאנחנו מכירים אותו. הדרגות נמצאות בכל מקום. במקום העבודה, במוסכמות הלא פורמליות של החברה ושל הקבוצות האתניות שבה, בבית הספר, בחוקי המדינה והמשפט, בסמלי הסטטוס, בצבא, בכלכלה וביחסים בין מדינות.
במקום בו קיימת חברה אנושית, אין דבר כזה שוויון בין פרטים. יש מאבקי כוח בין קבוצות ומראית עין של שוויון בין הפרטים שמרכיבים את הקבוצה המובילה שרומסת את וניזונה מהקבוצות האחרות (מראית עין שמטרתה לשמר את החוזה ואת הכוח שנובע ממנו בין פרטי הקבוצה המובילה).
אם תרשו לי לצטט דיקטטור (דמיוני):
The convoluted wording of legalisms grew up around the necessity to hide from ourselves the violence we intend toward each other. Between depriving a man of one hour from his life and depriving him of his life there exists only a difference of degree. You have done violence to him, consumed his energy. Elaborate euphemisms may conceal your intent to kill, but behind any use of power over another the ultimate assumption remains: "I feed on your energy." - The Emperor Paul Muad'dib
|