 |
הדבר שאנחנו קוראים לו מחשב מורכב בעצם משני חלקים: חומרה ותוכנה. חומרה זה כל "החוטים והברזלים" מהם מורכב המחשב. תוכנה זה אוסף של הוראות שאומר לרכיבי החומרה כיצד להתנהג וששמור בד"כ על הדיסק (ושהחומרה מעלה לזכרון, אבל זה סיפור אחר). התוכנה מורכבת בגדול משני חלקים, מערכת הפעלה ואפליקציות. אפליקציות זה התוכנות אותן אנחנו מפעילים, כמו: מעבד תמלילים, בראוזר, נגן מוזיקה, וכו'. מערכת הפעלה זה מה שמקשר בין האפליקציות לבין החומרה (ז"א, האפליקציה אומרת למערכת ההפעלה אם המשתמש לוחץ על המקש T במקלדת תציגי על המסך את התו 'א', מערכת ההפעלה יודעת לעשות את זה). יש בעולמנו מספר רב של מערכות הפעלה, הנפוצה שבהן היא ווינדווס של חברה בשם מייקרוסופט (בעצם מדובר בסדרה של מערכות הפעלה). אחת אחרת, נפוצה קצת פחות היא לינוקס. לינוקס היא מערכת הפעלה חינמית (משמע, לא צריך לשלם או לגנוב על מנת להשתמש בה) עם קוד פתוח (משמע, אפשר לקרוא ואפילו לשנות את הקוד שכתבו המתכנתים שלה). בגלל שמדובר במערכת של קוד פתוח נוצרו לה הרבה מאד "סוגים", עם שירותים קצת שונים ואפשרויות קצת שונות. למשל, לינוקס מתאפיינת בשני "סביבות שולחן עבודה גרפיות" עיקריות. כל סביבה כזאת היא בעצם החלק במערכת ההפעלה שקובע איך יראה למעשה שולחן העבודה. הראשונה והמכוערת והמסורבלת יותר היא GNOME והשניה והיפה והנוחה יותר היא KDE. חברות שונות החליטו ליצור "הפצה" של לינוקס. כל הפצה כזאת לוקחת מספר אפליקציות ושירותים של לינוקס ומפיצה אותם, לרוב בחינם, ביחד, על מנת להקל על המשתמשים את ההתקנה וההפעלה. יש מספר רב של הפצות קיום, כמו דביאן, פדורה, מנדריבה, וסוזה (הטובה הפשוטה והמוצלחת שבהם). אחת ההפצות היותר פופולריות ומוצלחות היא אובונטו, הפצה שמנסה להפוך את ההתקנה והשימוש בלינוקס לקלים, על מנת להגדיל את הפופולריות של מערכת ההפעלה. מסיבות לא ברורות החליטו מפיצי אובונטו להפיץ אותה עם GNOME, דבר שכמו שהובבר כאן מנוגד למטרות החברה, ולכן הם החליטו מאוחר יותר להוציא גרסא נוספת של ההפצה עם KDE, וזה קובונטו.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש