|
||||
|
||||
אוקיי, זו הייתה דוגמה ממש רעה. חשבתי דווקא על מקרה שבו אדם שנקרא לשמש כבורר מצדד באחיו, וזה כמובן יופי של נפוטיזם. שנה קצת את המשפט ודמיין במקום את הסיטואציה הבאה - מישהו צריך לקבור גופה במדבר, וקורא לאחיו לעזרה. |
|
||||
|
||||
איבדת אותי. האם אני אמור לענות על משהו? מהו המשהו הזה? |
|
||||
|
||||
אתה לא חייב להגיב, אבל אתה תמיד מוזמן (כלומר, כשדיעותיך חופפות לשלי). לא ברור לי איפה איבדתי אותך. כל שכתבתי היה בתגובה לפסקה השניה בהודעה שלך שאליה שירשרתי. התיקון היה תיקון משני לנקודה זוטרה בלבד, ולא צריכה להתעמק בו. |
|
||||
|
||||
הדבר היחיד שנותר לי להגיד אחרי כל הדיון/ויכוח/שיחה/טחינת מים מיותרת הזה/זו הוא - וואו. אבל עדין לא החלטתי אם ה"וואו" הזה הוא לטובה או לרעה. אני מניח שזה תלוי במצב רוח ובכמות הזמן המיותרת שיש לקורא. |
|
||||
|
||||
לא הבנתי מה אתה רוצה להגיד. שנינו מקשקשים? אני? האלמוני? מה? (ואם אתה לא רוצה להגיד, בשביל מה הגבת?) |
|
||||
|
||||
בד"כ כשמשקיעים אנרגיה רבה יחסית (למשל, מעבר ל5-6 תגובות) בכתיבת פוסטים בנושא מסוים, ניתן להניח, אולי בטעות, שהנושא הזה חשוב או מזיז למישהו. אני לא בטוח שמושא הויכוח/דיון שלכם עונה על ההגדרה של "חשוב", ולא משנה מי המגדיר. אבל אני לא רוצה להיות נחרץ מדי. |
|
||||
|
||||
האנרגיה המושקעת היא רק כדי לשמור את מנועי התגובה חמים. דב יוכל להסביר לך עוד. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |