בתשובה להאייל האלמוני, 26/07/07 16:12
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני עדיין מחכה לעובדות. תקציבים, הקצאות קרקע, שליחת פקחים נגד מוסדות חילוניים, סגירת כבישים, משהו. קצת נמאס לי מכתבות עם "חבר חרדי" ללא שם. נכון, יש לירושלים בעיה סוציו-אקונומית שבחלקה נובעת מהחרדים (יש, אגב, מספר כפול של ערבים שגם הם נהנים מהנחות בארנונה). אז? גם תושב תל אביב מסבסד מהארנונה שלו את תושבי יפו. אני עדיין רוצה להבין מדוע חילוני לא יכול לחיות את חייו החילוניים בירושלים ובאיזה אופן הנוכחות של החרדים בשכונותיהם מפריעה לו לבלות במועדונים, לאכול במסעדות או להשתתף בפעילויות תרבות. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
*אתה*? - *אתה*, שאמרת בתגובה 453294 כי "הנתונים הדמוגרפיים לא מאשרים זאת. יותר חרדים עוזבים את ירושלים מדי שנה מאשר חילונים [.....] - כך לפחות קראתי ב-"כל העיר", ואחר כך לא הגבת לתמיהתי המלווה בלינקים בתגובה 453458 - *אתה* זה שמדבר על "קצת נמאס לי מכתבות עם "חבר חרדי" ללא שם"?! צר לי, אם משהו בתגובותיי כאן עורר את הרושם שיש לי גישה אישית ישירה לקרביה של עיריית ירושלים - הרושם הזה הוא מוטעה בהחלט. אין לי. בצד עניין הארנונה, ההבדל הגדול, האדיר, בין החרדים לבין תושבי ירושלים הערבים ותושבי יפו הערבים - הוא בכך שקיומם של הערבים במקום מסויים אינו משפיע באופן מאוד שלילי, מאוד מגביל, כקיומם של חרדים במקום מסויים - על פיתוח התרבות, ההשכלה, הבילוי והבידור - שבהם טמונה הצלתה של ירושלים, אם עוד יש לה רווח והצלה (ולפחות האדריכל קרויאנקר טוען שכבר אין לה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני יודע אם את/ה גם כתבת את שאר התגובות שקיבלתי כאן בסבב האחרון. בכל מקרה, האופי של התגובות מראה לי שאין הרבה טעם בהמשך הדיון (שממילא הפך למייגע למדי). מי שאינו מקבל את מה שאני כותב ימשיך לראות בי הוזה שאינו רואה את המונח לפניו במקרה הטוב ונוכל המעלים כל עובדה שאינה נוחה לו במקרה הרע. לבריאות. את דעתי-שלי על האלמונים והדעות שהם מביעים כאן לא אביע, שכן הדבר יגרום רק לסבב תגובות נזעם עוד יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדבריך, לא נמשיך בדיון, אבל כמה דברים לסיום: קודם כל קבל נא את התנצלותי על הסגנון החריף בפיסקה הראשונה בתגובה 453713, ובתגובות אחרות. (תוכן הפיסקה הוא נכון - לאף אחד מאיתנו אין מונופול על אמינות המקורות, אבל ראוי היה לי להתנסח אחרת ובלי כל הכוכביות) מקום מגורי אינו בירושלים והמפגש הקרוב שלי עם נושא העזיבה קרה רק לפני כמה חודשים, בעקבות סיפור של ידידי משפחה (מהדור הקרוב יותר להורי). זאת לא היתה עזיבה מאוד טראומטית, לא משהו עם דלתות מרוססות, ובכל זאת - זאת היתה עזיבה לא נעימה, והמרירות והמשקעים נשארו עד היום ונראה שלא יחלפו בקרוב. אולי משהו מן המרירות שאצלם עבר גם אלי, בפתיל זה. דעתך על האלמונים אינה רק דעתך, דברים קשים כבר נאמרו כאן יותר מפעם אחת אל ועל האלמונים ועל מוסד האלמוניות. ובכל זאת, אולי בגלל הדינים-ודברים החריפים המתנהלים באייל לעיתים מזומנות, לא רק בהשתתפות האלמונים אלא בהחלט גם בין בעלי הניקים - מתקיימת כאן, כך נראה לי, לאורך הזמן - תנועה איטית אך עקבית למדי בכיוון אחד - מן ההגבה המזוהה (בין אם בניק, בדומה לך, או בשם ושם משפחה, כפי שעושים או עשו בעבר כמה מגיבים אחרים) - אל חיקה המגן של האלמוניות. אשר לי, במקרה שלי האלמוניות היא רצויה וחשובה מסיבות אישיות, ואין לי שום בעיה אם מישהו יראה בכך "פחדנות" - מילה שהופיעה כאן בנושא זה יותר מפעם-פעמיים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |