בתשובה לדורפל, 23/07/07 13:52
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מעט מאד נשים בתנ''ך עשו משהו, ואחרי שגמרת עם דבורה, רות, נעמי ומרים, נשארת עם איזבל. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לאה, רחל, דינה, זלפה, הגר. סבבה של שם, הגר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולא לשכוח את יעל... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאה, רחל, הגר וזלפה היו בעיקר אמהות. דינה נאנסה. אף אחת מהן לא באמת עשתה משהו שראוי להקרא על שמו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להיות אמא זה לא "לעשות משהו"? אפשר להוסיף לרשימה גם את מרים* ויוכבד. *כתבה שירים, זה מספיק טוב? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חולדה הנביאה. רחב הזונה. חנה אמו של שמואל. אביגיל. כמה נשים נזכרות ללא ציון שמן (אשת מנוח; האשה החכמה שהצילה את תבץ, ועוד). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חולדה, לפי התנ"ך, בעיקר דיברה. רחב היתה זונה ובוגדת. חנה היא עוד אמא. אביגיל? התחתנה עם מלך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במושגים תנ"כיים להיות נביא זה אחד הדברים הגדולים ביותר שאדם יכול להגיע אליהם. חולדה היא אדם שהמלך שולח אליו משלחות להתיעצות. לצמצם את זה לסתם דיבורים זה קצת המעטה בערך הענין. רחב ואביגיל הן דוגמאות לנשים שהצליחו לנצל בתבונה סיטואציה קשה ולחמוק מאסון כמעט בלתי נמנע. חנה הפכה לדגם שלפיו בנו חז"ל את דיני התפילה ועד היום היא משמשת מקור השראה ותקווה לנשים שיש להן בעיית פוריות. אגב, את/ה הורה לילדים? קשה לי להאמין שמי שמכיר מקרוב את מה שנדרש מהורה (ובפרט מאם) יזלזל כך ב-"עוד אמא". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המלך גם הלך לבעלת האוב. אני הורה לילדים, ובכלל לא מזלזל באמהות (או באבות). אבל, בכל זאת... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה כן לעשות משהו, אבל לא משהו ראוי לציון. מרים הוזכרה כבר תגובה 453229 וחוץ מלכתוב שיר היא גם הצילה את אחיה הקטן. יוכבד, עוד אמא? לא חסרות אמהות בתנ"ך, מחוה, דרך שרה ועד צרויה. לא חסרים גם אבות בתנ"ך, אבל רובם גם עשו עוד משהו חוץ מלהיות אבות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דבורה בהחלט עשתה משהו, כמוה יעל. ונ(ו)עה - מראשונות הפמיניסטיות. וַתִּקְרַבְנָה בְּנוֹת צְלָפְחָד,...וְאֵלֶּה, שְׁמוֹת בְּנֹתָיו--מַחְלָה נֹעָה, וְחָגְלָה וּמִלְכָּה וְתִרְצָה. ב וַתַּעֲמֹדְנָה לִפְנֵי מֹשֶׁה, וְלִפְנֵי... לֵאמֹר.... תְּנָה-לָּנוּ אֲחֻזָּה, בְּתוֹךְ אֲחֵי אָבִינוּ. ה וַיַּקְרֵב מֹשֶׁה אֶת-מִשְׁפָּטָן, לִפְנֵי יְהוָה. {פ} ו וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. ז כֵּן, בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת--נָתֹן תִּתֵּן לָהֶם אֲחֻזַּת נַחֲלָה, בְּתוֹךְ אֲחֵי אֲבִיהֶם; וְהַעֲבַרְתָּ אֶת-נַחֲלַת אֲבִיהֶן, לָהֶן. ח וְאֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, תְּדַבֵּר לֵאמֹר: אִישׁ כִּי-יָמוּת, וּבֵן אֵין לוֹ--וְהַעֲבַרְתֶּם אֶת-נַחֲלָתוֹ, לְבִתּוֹ |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין שכבר אז הפמיניזם נתפס כמחלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להיות הורה זה אחד ההישגים האנושיים הטריוויאליים ביותר. כמעט כל אחד מסוגל לזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המשותף לכל אלה הוא לא רק אמהותן, אלא העובדה שהיו אמהות לאנשים גדולים או כאלה שמהם יצא עם. אם זה תלוי או קשור באמהות הללו או בחינוך שנתנו, ואם המקרא רואה אותן כך ונותן קרדיט (נדמה לי שכן, אבל זו סתם תחושה ולא בדקתי), זו שאלה נפרדת. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |