בתשובה לקהלת, 09/07/07 11:12
 |
|
 |
||
|
||||
 |
יש צביעות באדם שאומר ''אלימות היא דבר רע'' אם אינו מאמין בכך. לא לשנות את ערכי החברה פירושו של דבר לשמר גם את כל אותם ערכים שקיימים כה היום, כולל האלימות, חוסר הסובלנות, וחוסר ההגינות שקיימים בה. כמו כן, פירושו של דבר לתת חופש מוחלט להשתנות הטבעית של החברה, שכיווניה מאד בלתי צפויים. אם תסיר ממנה כל חינוך, של הורים או של מורים, הדור הבא יהיה כנראה אלים ואגואיסטי. אתה יכול לומר שאין זה תפקידה של המדינה לעצב ערכים, ולהשאיר את העבודה בידי ההורים, אבל אני תוהה מה יהיה האפקט של זה. אני גם לא חושב שזה ישרת אותם בצורה טובה, כי כמעט כל ההורים דוגלים באותם ערכים בסיסיים שהזכרתי, וישמחו לשלוח את ילדיהם לבית ספר שמחנך לערכים אלו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
האלימות, חוסר הסובלנות וחוסר ההגינות קיימים היום בתור *ערכים*? מישהו שכח ליידע אותי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התכוונו להפתיע אותך, אבל גילי החליט שאנחנו מחויבים להזהיר אותך מראש. (גם כן דמוקרט) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוודאי. כל מי שנוהג בהם בוחר לעשות זאת (בהנחה שהוא לא מאבד שליטה וכו'), וזה אומר שהוא רואה בזה דבר לגיטימי, גם הוא לא יצהיר על כך. מי שלוקח שוחד עושה זאת בגלל שמבחינת המוסר שלו מותר לו לעשות את זה, אפילו אם זה נחשב ללא בסדר. מעבר לזה, אתה גם יכול לשמוע הרבה אנשים מדברים על זה שבדרכים הגונות אי אפשר להגיע לשום דבר בארץ הזאת, ובעבור רבים מהם המסקנה אינה שלא צריך להגיע לשום דבר, אלא שצריך להשתמש בדרכים אחרות. ולפעמים המדינה מתגמלת אנשים על כוחנות (או לפחות לא עוצרת בעדם). דוגמאות משמעותיות שעולות לי כרגע - איומי אלימות של מתנחלים (כל הזמן), נסיונות של חרדים לעצור את מצעד הגאווה בירושלים בעזרת איום באלימות, רצח רבין, ובטח יש עוד הרבה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועל חוסר סובלנות בכלל אין צורך לדבר | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דבר לגיטימי? אולי. אני רואה בלעיסת מסטיק דבר לגיטימי, אבל "לעיסת מסטיק" מופיע ברשימת הערכים של ויקיפדיה, לא שלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התכוונתי ליותר מזה. כנראה שברוב המקרים אלימות מופיעה באמת לא כערך. אבל אני בהחלט חושב שהיא קיימת כערך. יש מקרים שבהם הרבה אנשים יגידו שאלימות היא המעשה הנכון. ויש מקרים שבהם הרבה אנשים יגידו שלקיחת שוחד היא המעשה הנכון. התרבות של ''לא לצאת פראייר'' פירושה בעצם שלהיות זה שהושפל, נפגע או הפסיד זה דבר מבזה אולי יותר מאשר לפגוע בחזרה, ואולי אפילו להיות זה שפגע השפיל וניצח זה דבר מכובד. בפרשנות הקיצונית שלה, זוהי אלימות כערך. בכל אופן, לפני שאנו אומרים דברים החלטיים, צריך לזכור ש''אלימות'' ו''ערך'' הן מילים עם הגדרות מאד נזילות. במובן מסויים ההבדל בין מה שאנו קוראים לו אלימות למה שאנו קוראים לו עמידה על זכויות או אסרטיביות, הוא הבדל כמותי (למרות שאני חושב שיש גם הבדל איכותי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"...כל אותם ערכים שקיימים כה היום, כולל האלימות, חוסר הסובלנות, וחוסר ההגינות שקיימים בה". "...כי כמעט כל ההורים דוגלים באותם ערכים בסיסיים שהזכרתי". אם שני משפטים אלה אינם סותרים זה את זה, האם כוונתך היא שכמעט כל ההורים מעוניינים בחינוך לאלימות, חוסר סובלנות וחוסר הגינות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשביל שהרוע ינצח לא צריך רוב לרעים. מספיק רוב לאדישים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או לחלשים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או לשמאלנים | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, כוונתי היא שאלימות, חוסר סובלנות, וחוסר הגינות קיימים בחברה, למרות שאינם הערכים של רוב האנשים. אני רוצה להדגיש שבהיעדר חינוך כלשהו, החברה תעבור איזושהי התכנסות ל''מצב טבעי'', שהוא כנראה לא כל כך טוב. המלחמה בתופעות האלה היא מלחמה שצריכה להיעשות בכל דור מחדש (למרות שהיא לוא דווקא קשה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני דווקא לא בטוחה שהמלחמה צריכה להיעשות בכל דור מחדש - לפחות לא אם בדור מסוים מצליחים בה. אחרי ההצלחה הראשונית זה צריך להיות הרבה יותר קל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהחלט הרבה יותר קל, אבל ללא חינוך (כלשהו) זה בודאי לא יישמר מעצמו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, כמובן, העניין הוא שהחינוך העיקרי בעניינים האלה בא מההורים, להערכתי - ובעיקר באמצעות דוגמא אישית. ובחברה שאיננה חברת הגירה, ושהרוב המוחלט של ההורים בה גם גדל בתוכה, החינוך הביתי הזה מתקיים ממילא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמנם? מתי? כמה שעות ביום? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האלמונית צודקת. זה לא עניין של שעות, זה עניין של אווירה, של שיחות מעניינות, של רגעי הורים-ילדים, של רגע שבו הילד רואה משהו בטלויזיה ושואל שאלה ומשם מתפתח שיח, של אבא ואמא שלוקחים את הילד לפגוש קרוב או חבר המשתקם בבית לוינשטיין (כן, גם זה קורה, אם הילד כבר בגיל בשל, כמובן) זה עניין של הרבה מאוד דברים - לאורך שנים. מובן שמוסדות החינוך יש להם תפקיד בנושאים אלה, אבל לבית יש, ככל הנראה - משקל יותר חזק ומשמעותי. כשמורה עומדת מול כיתה ואומרת - "היום נשוחח על הקוד האתי של אסא כשר, מי יודע מה זה, ילדים? מישהו שמע על זה פעם?" - קשה לדעת מי מקשיב לה, אם בכלל, ועד כמה. כשזה קורה באופן בלתי מכוון (או כן *קצת* מכוון, אבל לא תמיד הילד יודע מזה), בבית, עקב שידור החדשות שברקע או כותרת בעיתון - זה משפיע הרבה יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שתי האלמוניות צודקות. אני מסכים איתן. חינוך הוא לאורך זמן ולאורך כל היום. במצב העגום של מערכת החינוך במדינתנו החינוך ברובו מתחיל בבית ומסתיים בו. בית הספר הוא בנוסף. אי אפשר להטיל על מערכת כל כך בעיתית את חינוך הילדים, ולפטור את ההורים מאחריות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולא זו בלבד, אלא שגם כשיש חינוך בבית הספר, עדיין החינוך בבית יכול להשפיע יותר, מפני שגם בלי להתכוון ספציפית - ההורים נותנים כל הזמן דוגמא לילדיהם. ודוגמא פועלת יותר חזק מהוראה מילולית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לעיתים אני תוהה האם הגניטיקה של ההורים משפיעה על החינוך, או הדוגמא האישית, או שילוב של שניהם? האם כל הורה מכה היה ילד מוכה, האם יש כאן גנטיקה, או דוגמא. אני מאמין שזהו שילוב של שניהם, וחינוך מכוון יכול לשנות. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |