|
||||
|
||||
איך אפשר להסיק כל כך הרבה מכל כך מעט? ובכלל, למה להיות כל כך חשדנים ועוינים כלפי כל העולם, ישראל, אמריקה...? אולי הביטוי האמריקאי מניח שהילד יבלה הרבה יותר שנים מחייו כמבוגר מאשר כילד, ולכן רצוי לדאוג לו ולטפח אותו עוד בילדותו, למען כל חייו כילד, כמבוגר וכזקן? |
|
||||
|
||||
אם היה כתוב "הילדים של היום, החיילים של מחר" איך היית מגיב ? |
|
||||
|
||||
לא תמיד יש לי עניין בהיפותיזות, וזהו אחד המקרים שבהם אין לי. לא היה כתוב "הילדים של היום, החיילים של מחר", גם לא היה כתוב: Wir sind die Hitlerjugend היה כתוב: "הילדים של היום הם האנשים של מחר". משפט כזה, נייטרלי באופן יחסי, אפשר לפרש אותו בצורות רבות. אני, על פי אופיי או חינוכי או אולי שניהם גם יחד - במצב נייטרלי שכזה וטרם הובאו אינדיקציות אחרות - אפנה, כצעד ראשון, לפרשנות חיובית.
Und helfen euch befrei'n, Wir stehn mit unserm jungen Blut Für Volk und Heimat ein |
|
||||
|
||||
אני בטוח שגם כוונות המשורר היו חיוביות, בדיוק כמו שכוונותיו של ספרטני שאמר את המשפט על החיילים הן חיוביות. זה מצביע על הלך מחשבה, מחשבה שרואה בהווה הכנה למשהו עתידי, זו הטעות. כשחושבים על זה, זה בכלל קיבעון אצל מבוגרים. פעמים רבות מבוגרים שואלים ילדים "מה תרצה להיות כשתהיה גדול ?", אף פעם לא שמעתי ששואלים בן 30 מה הוא ירצה לעשות כשיפרוש לפנסיה (להבדיל שמעתי הרבה שמפליגים בסיפורים על מה הם יעשו). בכלל הניסוח של "מה תרצה להיות" הוא תמוה, צריך לשאול "במה תרצה לעסוק". |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |