|
||||
|
||||
* לא הבנתי למה "הילדים של היום הם האנשים של מחר", ואפילו בכניסה לבית-ספר, אומר (או רומז, או משדר) שצריך אישור של משרד החינוך כדי להפוך לאיש. |
|
||||
|
||||
מה שלי מפריע בציטוט הזה הוא שהילדים של היום לכאורה אינם כבר האנשים של היום. |
|
||||
|
||||
כי הם לא אנשים היום, הם יהיו אנשים אחרי שהם יסיימו את בית הספר. שני החלקים מפריעים לי. |
|
||||
|
||||
החלק השני לא נאמר ולדעתי שום דבר בכיוון לא נרמז - אני מבין זאת ''הילדים של היום הם האנשים המבוגרים של מחר (כולם, בין אם ילמדו בבית ספר או לא) - לכן חשוב להשקיע בהם היום כדי שמחר יהיו אנשים מבוגרים טובים (והדרך הנכונה היא כאן בבית הספר)''. זה נשמע לי רעיון סביר כמוטיבציה לבית-ספר. נשארה הבחירה הבעייתית ב''אנשים'', שאני מסכים שרומזת שהילדים אינם אנשים, אבל לא קופצת לי לראש חלופה טובה מיידית (''מבוגרים'' לא נשמע טוב כל כך, ל''בוגרים'' יש משמעות אחרת בהקשר של מוסד חינוכי, ''אנשים בוגרים'' טוב במשמעות אבל מקלקל את ה''קצב'' של הסיסמה). זה חלקית עניין של טעם, אבל לי אישית זה לא צורם כלל. |
|
||||
|
||||
בזמנו היו מדברים על "הילדים של היום" בתור *המנהיגים" של מחר. זה נשמע לי מוצלח. |
|
||||
|
||||
אולי קצת פיספסת את הכוונה. הביטוי הוא עברות (וקצת ישראליזציה) של ביטוי אמריקאי שלא הצלחתי להיזכר במקורו, אך קרוב לודאי שהוא ציטוט של אישיות היסטורית אמריקאית - Today's children are tomorrow's adults. הוא אומץ הרבה פעמים כמוטו ע"י ארגונים למען ילדים בסיכון, ארגונים למען מלחמה באנאלפאבתיות, ארגונים למען ילדים עניים וכו'. מאוחר יותר נעשו עליו פרפראזות שונות - Today's children are tomorrow's leaders, today's children are tomorrow's citizens וכיו"ב. הביטוי כביטוי, גם בשימושו הישראלי, היה קיים לפני שהופיע באותו בית-ספר, ולא נראה לי שיש כאן אמירה שלטונית-פטרונית אלא, קרוב לודאי, ההיפך - הצהרה של כוונות חיוביות. |
|
||||
|
||||
הביטוי האמריקאי גרוע באותה מידה, אך מסיבות אחרות. הוא מניח שהמבוגרים עדיפים על הילדים ותכליתו של הילד להפוך למבוגר. הילד הופך למבוגר, אבל זו בשום פנים ואופן לא התכלית שלו, מהות הילדות היא לא שלב הכשרה שצריך לעבור בצורה מיטבית. |
|
||||
|
||||
אם ככה, אז אני לחלוטין לא מבין את הכוונות מאחורי ההצעה שלך 1. מהי מהות הילדות לדעתך? 1 שבעיניי, אם צריך לציין זאת, היא מפחידה. |
|
||||
|
||||
איזו הצעה ? לגבי הביטוי לא הצעתי כלום, אמרתי שהוא גרוע. מהות הילדות היא כמו מהות האדם, זו תכלית בפני עצמה, דאו, לא דרך שולית למטרה נחשבת. |
|
||||
|
||||
ההצעה שלך לפתרון בעיות מערכת החינוך. אם מהות החינוך היא תכלית בפני עצמה, כיצד אתה יכול לכמת אותה באמצעות ציונים, ומדוע שתרצה לעשות זאת? |
|
||||
|
||||
מהות הילדות, לא מהות החינוך. לחינוך יש מטרה מאוד ברורה, זה לא משהו שעושים למען עצמו. הבעיה עם המשפט לא היתה קשורה לכלום. |
|
||||
|
||||
אבל מאז תגובה 449995 וגם באוירה הכללית בשאר תגובותיך ניתן היה להבין שמהות הילד היא לגדול ולהביא דולארים לקופת המדינה (לא מהות הילדות, מהות הילד. הילדות, למרות הדיבורים עליה, לא עשתה רושם שיש לה חשיבות במכלול ההתייחסות שלך). |
|
||||
|
||||
באמת כשניסיתי לחשוב מה מפריע לך בסיסמה, חשבתי שאולי זה. אבל כאן צריך שוב להיזכר בהקשר ובמטרה של הסיסמה: בית-ספר. אם אנחנו *בכלל* לא רואים את המבוגר כתכלית, בשביל מה בית הספר? לילדוּת בפני עצמה, נראה לי שנזקו עולה על תועלתו. נראה לי שהראייה המקובלת והמוצדקת היא שהילד הוא תכלית לעצמו, ובכלל זה עצם הילדות שלו, אבל עתידו כמבוגר גם הוא תכלית לגיטימית וחשובה. בית הספר משרת את החלק הזה בעיקר, ולכן הסיסמה מתאימה לבית-ספר. |
|
||||
|
||||
איך אפשר להסיק כל כך הרבה מכל כך מעט? ובכלל, למה להיות כל כך חשדנים ועוינים כלפי כל העולם, ישראל, אמריקה...? אולי הביטוי האמריקאי מניח שהילד יבלה הרבה יותר שנים מחייו כמבוגר מאשר כילד, ולכן רצוי לדאוג לו ולטפח אותו עוד בילדותו, למען כל חייו כילד, כמבוגר וכזקן? |
|
||||
|
||||
אם היה כתוב "הילדים של היום, החיילים של מחר" איך היית מגיב ? |
|
||||
|
||||
לא תמיד יש לי עניין בהיפותיזות, וזהו אחד המקרים שבהם אין לי. לא היה כתוב "הילדים של היום, החיילים של מחר", גם לא היה כתוב: Wir sind die Hitlerjugend היה כתוב: "הילדים של היום הם האנשים של מחר". משפט כזה, נייטרלי באופן יחסי, אפשר לפרש אותו בצורות רבות. אני, על פי אופיי או חינוכי או אולי שניהם גם יחד - במצב נייטרלי שכזה וטרם הובאו אינדיקציות אחרות - אפנה, כצעד ראשון, לפרשנות חיובית.
Und helfen euch befrei'n, Wir stehn mit unserm jungen Blut Für Volk und Heimat ein |
|
||||
|
||||
אני בטוח שגם כוונות המשורר היו חיוביות, בדיוק כמו שכוונותיו של ספרטני שאמר את המשפט על החיילים הן חיוביות. זה מצביע על הלך מחשבה, מחשבה שרואה בהווה הכנה למשהו עתידי, זו הטעות. כשחושבים על זה, זה בכלל קיבעון אצל מבוגרים. פעמים רבות מבוגרים שואלים ילדים "מה תרצה להיות כשתהיה גדול ?", אף פעם לא שמעתי ששואלים בן 30 מה הוא ירצה לעשות כשיפרוש לפנסיה (להבדיל שמעתי הרבה שמפליגים בסיפורים על מה הם יעשו). בכלל הניסוח של "מה תרצה להיות" הוא תמוה, צריך לשאול "במה תרצה לעסוק". |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |