בתשובה לקהלת, 26/06/07 20:37
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני לא חושב שההיסטוריה תומכת בתזה שלך. מערכת החינוך בישראל נחשבה חזקה מאוד כשהיא הייתה ריכוזית מאוד (נניח, בשלושים השנים הראשונות לקיומה של המדינה), וגם המערכת האירופאית נחשבת ללא רעה. לעומת זאת, שיטת הוואוצ'רים של בוש נחשבת לכישלון. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני מחזיק מעצמי מומחה קטן מאוד בשיטות החינוך המודרניות בארה''ב ובארץ, אבל למיטב הבנתי הנימוקים המרכזיים להצלחה בשנים הראשונות למדינה הם מורים (גברים, סליחה על השוביניזם) ברמה גבוהה עם אוכלוסיה חדורת מוטיבציה שמעלה על נס את ערכי החינוך. למיטב ידיעתי (הדלה) אין ישום נכון וכושל של השיטה הקיפיטליסטית בחינוך בארה''ב, הבעיות העיקריות שלהם הן חוקתיות ומימלא מדובר על מעבר של סטודנטים חלשים לבתי ספר טובים יותר (להבדיל מתחרות חופשית בין בתי הספר על סטודנטים עם תשלומים על הישגים). אני מאוד אשמח לרפרנס שמוכיח שאני טועה. אם ניקח, להבדיל, את לימודי הפסיכומטרי בארץ, למרות ההבדל הברור באוכלוסיה וברמת המוטיבציה שלה, אין בכלל מה להשוות את רמת ההוראה והמורים לזו של מערכת החינוך. המצב דומה בהכנה פרטית לבגרויות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני באמת חושב שההשוואה ללימודי הפסיכומטרי היא מופרכת ביסודה. ובהמשך לכך אני לא חושב שתפקיד מערכת החינוך יכול להימדד בציונים, ואבוי לנו אם נגיע למצב שזה יהיה הקריטריון היחיד. מורים ''ברמה גבוהה עם אוכלוסיה חדורת מוטיבציה שמעלה על נס את ערכי החינוך'' זה רעיון מצוין והוא מנוגד לערכים שמחדיר הקפיטליזם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''אני לא חושב שתפקיד מערכת החינוך יכול להימדד בציונים, ואבוי לנו אם נגיע למצב שזה יהיה הקריטריון היחיד.'' - ברוך הבא לעשרים השנים האחרונות. ''מורים 'ברמה גבוהה עם אוכלוסיה חדורת מוטיבציה שמעלה על נס את ערכי החינוך' זה רעיון מצוין והוא מנוגד לערכים שמחדיר הקפיטליזם'' - בשום ספר מדריך למשתמש של הקפיטליזם לא כתוב ''ישוב תשב על התחת ועשה תעשה את מינימום המאמץ האפשרי. מאמץ יעשה אך רק במטרה לעבור למקום בו תוכל להתאמץ אפילו פחות בשביל שכר גבוה יותר.'' אשר למוטיבציה של התלמידים - כאן הקפיטליזם דווקא גורם מדרבן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק דוגמה קטנה מדוע ציונים אינם צריכים להיות הקריטריון הבלעדי: נניח שכיתה של תלמידים מוכשרים יכולה לכסות בשנת הלימודים יותר חומר ממה שנדרש במבחן הבגרות. מה כדאי למורה לעשות עם התלמידים: א. לתרגל שוב ושוב את אותו החומר, עד להשגת שליטה כמעט מושלמת או ב. ללמד חומר נוסף, שאינו כלול בבחינה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מודה שאינני זוכרת (אם בכלל ידעתי אי פעם) מה היה ממוצע הבגרות של כיתתי במתמטיקה, אבל המורה שלנו סיים את החומר - 5יחידות - באמצע י"א ואת שאר הזמן עד כחודש לפני הבחינה הקדיש לנושאים אחרים. בחודש האחרון הוא עשה לנו חזרה על החומר. אני, לפחות, נהניתי מאוד ואין לי ספק שזה לא השפיע לרעה על ציוני הסופי. אולי אפילו לטובה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בגלל זה סולם הציונים צריך תמיד להימתח מעבר לגבול יכולתו של המוכשר ביותר. במקרה המדובר, צריך לאפשר לתלמידים לגשת לקורסים במתמטיקה באוניברסיטה למשל (יש תוכניות כאלו לבתי הספר), תוך מתן אוטומטי של 100 בבחינת 5 יח' לאילו שעוברים אותם בציון מספק (בנוסף לשאר תגמולים). קשה מאוד לטפח את מה שאי אפשר למדוד, אנשים חושבים על ציונים רק בצורה היבשה של מבחן זה או אחר, אבל גם כישורים חברתיים וגם אהבת מולדת אפשר למדוד בצורה כמותית, מה שיאפשר לתגמל ולהפיץ שיטות שמעודדות מעשים כאלו. לדוגמא, אם אני מביט מקרב תלמידיו של מורה באחוז המתנדבים (למד"א, יחידות מובחרות, שנת שירות, גמ"ח וכד') ומשווה למורים אחרים באוכלוסיה דומה, אני יכול להסיק בעקיפין עד כמה הוא מצליח להחדיר את אהבת המולדת ורוח ההתנדבות בתלמידיו (רעיונות שלדעתי בכלל לא סותרים את הגישה הקפיטליסטית). כל זמן שלא עברנו למישור הכמותי, קשה (לי לפחות) לדעת מי באמת מצליח להחדיר מוטיבציה ומי מצליח לשטות במערכת ורק להראות כמורה מוצלח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חביבי, אתה משכנע את המשוכנעים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי המשפט האחרון שלך - לאו דווקא. כל הסרטים על מורה כריזמטי בכיתה בעייתית בשכונת עוני (מישל פייפר ב"gagsters' paradize" או איך שקראו לסרט, רובין ויליאמס ב"ללכת שבי אחריו" וסידני פואטייה ב"לאדוני באהבה") תמיד מצטיירים אצלי כסרטי חניכה לקפיטליזם ואפילו אולטרא-קפיטליזם - הטובים יצליחו, וילדי משכנות העוני יכולים לגרור את עצמם בשערות ראשם החוצה לקולג' יוקרתי, אם רק ירצו בכך מספיק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודעה כוזבת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור, אבל אלה סרטים אידיאולוגיים מובהקים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Dangerous Minds. הפרדייז זה שיר הראפ המעצבן שדחפו לכל מקום, וגם לסרט.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צודקים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"ללכת שבי אחריו" הוא מז'אנר הכיתה-בעייתית-בשכונת-עוני? זה חדש לי. עד כמה שזכור לי, מדובר בפנימיית בנים יוקרתית ונוקשה לבני טובים, ואביו של הנער שמתאבד בסוף אמור להיות אדם חשוב, פוליטיקאי או משהו כזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, נכון. אבל עדיין הערכים שמעלים שם על נס הם אינדיבידואליזם, יצירתיות אישית, הלמידה כאמצעי להגעה לטראנס שכרוך בהתעלות מעל העדר. אולי סתם היסחפות שלי. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |