 |
החלוקה ל"הם" ו"אנחנו" היא לא בדיוק האוטופיה שאני מפנטז עליה אבל בשלב זה ככה העולם מאורגן. יש גבולות עם הכרה בינלאומית ואני רואה רק שתי אפשרויות עקרוניות להתייחסות בין "הם"-ים ו"אנחנו"-ים משני צידי הגבולות: א. אלימות ב. אי-אלימות.
אם צד אחד - או חלק ממנו - בוחר באלימות, לצד השני אין ברירה (צודקת) אלא להשיב באלימות קשה יותר. במקרה של עזה, ישראל שבה לקו הבינלאומי. אם יורים (או מאימים) עליה מעברו השני , היא חייבת להשיב באלימות כדי להסיר את האיום.
כל השאר - האם לעזור לאבו-מאזן או לא וכו' - זה טקטיקה. אני לא מבין בזה. וגם בדיון על מי פלסטיני יותר לגיטימי - הבובה של האמריקאים או הבובה של האיראנים- אין לי מה לתרום. בסופו של דבר במקום לחלק את העולם ל"הם" ו"אנחנו" אתה מחלק אותו ל"בובה שלהם" או "הבובה שלנו". זה לא נראה לי הבדל מהותי.
אני לא מתיימר להכיר לעומק את משנתו של סעיד ואין לי כוונה להקדיש לו זמן קריאה - פשוט כי יש עוד כמה שאינני מכיר את משנתם.
בגדול, הרעיון ש"מזרחנים" מהמערב רואים את המזרחיים בעיניים מערביות לא מזעזע אותי. אני חושב שגם המזרחיים רואים את המערביים בעיניים מזרחיות, וגם פרות מסתכלות על בני אדם בעניים פרתיות, ולהפך. נדמה לי שסעיד מבלבל אותך לחשוב ש*הוא* מסתכל על העולם בעיניים "אמיתיות". בעיני הוא טועה ומטעה. הוא, כמו כולם, רואה את העולם בעיניים שלו - בעיקר בגלל שאין לו אחרות.
מאידך, רעיון שכן מזעזע אותי הוא שה"אינטלקטואלים" יוציאו את רעיונותיהם "ומחויבותם לאמת" (האחת שלהם!) מהאוניברסיטה לחיי היום-יום. הנסיון מלמד שאין מתכון בטוח יותר לזוועה, אלימות ודיכוי.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש