בתשובה לרון בן-יעקב, 12/06/07 6:53
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני דווקא סבור שתיאור לפיו הנשיא, העומד בראש הפירמידה, הוא דווקא ''קורבן'' של האינטרסים מסביבו ולא ממוביליהם, עלול ללקות במגמתיות שתפקידו בעיקר ''לזכות'' את הנשיא מהמחדלים המשוייכים ל''מערכת''. הייתי שמח אילו היה חומר זמין לקריאה ברשת שהביא אותך למסקנה ההפוכה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אתה קופץ למסקנות. ראשית, דיברנו על כהונתו של נשיא ספציפי, לא "הנשיא" המופשט. שנית, לא מובן לי מאיפה הבאת את המושג "קורבן"; אני לא השתמשתי בו ואני לא רואה שום צורך להישתמש בו. דבר שלישי זו המסקנה אליה קפצת "היזכוי," שאין לה שום קשר לדברים. צ'ייני, ראמספלד, פאואל, רייס, וולפוביץ, פרל, פיית ואחרים באו מממשל בוש האב (ומניקסון, פורד ורייגן). אולי אתה חושב שהם הוצגו בפני הנשיא יחד עם מועמדים אחרים, הוא הלך לחדר וחשב והחליט במי לבחור. תיראה, לפי דו"ח וועדת וינוגרד, אפילו אולמרט אמר שלא היה לו מילה במינוי שר הביטחון שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. ישנם הרבה מועמדים שהנשיא יכול לבחור אותם. פאוול, למשל (לשיטתי), הוא בכלל משתלב, והיה מהראשונים למצוא את הדרך החוצה בקדנציה השינה. החליפה אותו רייס (משתלבת) שהיתה חסרת תפקיד בקדנציה הראשונה של בוש הבן. 2. מובן שכל האנשים שעם בוש הם רפובליקנים ותיקים, אבל ברובם הם רפובליקנים בדלנים, שלא החזיקו את עמדות המפתח בימי אביו, והיה ביכולתו לבחור אחרים, אבל הוא דווקא בחר בהם, חיזק את הקו שלהם ותמך בהם גם כשהיו מותקפים, ואף ניצל את זכות הווטו שלו מול החלטות בית הנבחרים כדי לקדם אינטרסים ישירים שעולים בקנה אחד עם בדלנותו. 3. בוש האב, למשל, היה הפוך מבנו עפ"י השיוך הבלבני (קורה במשפחות הכי טובות), ובממשלו לא היה ראמספלד כלל, וגם השפעתו של צ'ייני היתה מוגבלת בשל רמטכ"ל משתלב מתחתיו (פאוול). 4. לאולמרט, כמו לבוש, היו אילוצי איוש, אבל גם באילוצים אלה רואים מהו הקו הדומיננטי שלו: התיקים החשובים מתחלקים כך שבחוץ ובאוצר יש משתלבים, ואלו אנשים שקודמו למשרה רק תודות לאולמרט, והתיק עליו בחר לוותר לטובת השותפות ההכרחית עם העבודה היה הביטחון, בשל הסיבה שפירטתי בתגובות רבות ומוכרת היום: קל לנטרל את פרץ כשר ביטחון, כשמדביקים לו תווית של "טירון ירוק", הרמטכ"ל משוחח ישירות עם הרוה"מ, וכנ"ל גם מנכ"ל משהב"ט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל עכשיו אתה מסיט לגמרי את מסלול הדיון. להזכיר, זה התחיל בשאלה שלי [לערן בדיון ההוא] איך אפשר לדבר על "בוש" ולא על "ממשל בוש"? זה המשיך בטענה שלך שבוש "*החליט* ו*מינה* , וכך נולדה ה'מערכת'." על זה תמהתי משום שהדעה הרווחת, במקרה הספציפי של בוש הבן, ה"מערכת" היא לא תוצר של "החלטה ובחירה" שלו אלא היתה שם מלכתחילה. עכשיו אתה פונה לסיווגים של אנשי הממשל. זה יכול להיות מעניין אבל לא קשור לשאלות הנ"ל. הבאתי את דוגמת אולמרט ושר בטחונו כדי להראות לך שאפילו בממשלת ישראל רוה"מ מודה שאין לו יד ורגל בבחירת השר הכי חשוב בממשלה. זה שהיו לו אילוצים(*), זה עוד תטל"א. (*)"ולי יש רישרושים" כשאלת טריוויה זריזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה זה לא קשור? ה"מערכת" לצורך הדיון אינה מוגדרת היטב. האם אתה מתכוון לכל המנגנון הרפובליקני הוותיק הזמין לנשיא שרק התמנה, או אלו שנבחרו לממשל הנוכחי? האם "המערכת" לא היתה יכולה לכלול את מקיין הוותיק ובעל העבר הצבאי כמזכיר ההגנה? בכך שאני הולך לסיווג אני מנסה להראות שהמערכת היא מה שהנשיא עושה ממנה (עד כדי אילוצים קוליציוניים או פנים מפלגתיים שוליים), והיא השתנתה מהותית בין ימי בוש האב לבוש הבן, כמו גם הכיוון הפוליטי של ה"מערכת". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרפובליקאים, או יותר נכון מערכת הבחירות של בוש הבן בשנת 2000 לא היו יכולי לבחור במקיין אפילו לתפקיד מגיש התה. במהלך הבחירות המקדימות של 2000 הם ניהלו נגדו מערכת של הכפשות מכוערת, ובים השאר הפיצו עליו שמועה מרושעת שהוא איבד את שפיות דעתו בכלא הצפון ויאטנמי ובגלל זה הוא נתון להתפרצויות זעם שפוגעות לו בשיקול הדעת. מקיין ניסה להשיב מלחמה שערה בלי הצלחה, ועד היום הוא די מתעב את האיש בוש למרות שהוא תומך נילהב במדיניותו. שוב, זה השמערכת השילטונית השתנתה בין ג'ורג' הרברט לג'ורג' ווקר (שאלה שנשארת פתוחה) והאילוצים המפלגתיים השונים, לא מעלה או מוריד בקשר לשתי שאלותי המקוריות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתנצל על העיכוב - פיספסתי את התגובה הזו שלך: אפשר גם לומר שהסיבה שמלכתחילה נוהל מסע של השמצות נגד מקיין, והסיבה שלא היה פיוס אח"כ (שזה משהו שגם יכול לקרות בפוליטיקה) היא שמלכתחילה מקיין הותיק ואיש המנגנון הפוך לבוש בדעותיו, ולכן מהלך זה מהווה עוד דוגמה לכך שבוש *בוחר* את מי מהמנגנון לקרב אליו ואת מי להרחיק ממנו. שינוי המערכת השלטונית מראה שאין כאן מצב של "חוסר ברירה". הנשיא האמריקני, יהיה זה דמוקרט או רפובליקן, הוא בעל דרגת חופש גבוהה ובעל כוח רב לבחור את יועציו ומזכיריו, ולא "ללכת כצאן לטבח" לחבירה לאיזו קהיליית זאבים של ה"מנגנון" (אני מתנצל על ההתבטאויות, אבל זה פשוט נראה לי תיאור משמעשע מדי ו"מקרבן" לבוש, שאחראי להובלה באופן אישי של הרבה מהלכים המיוחסים ל"מנגנון"). חוצמזה, יש כמובן את האינסטנציות בהן בוש מתבטא לגמרי לבד, בלי שצ'ייני לוחש לו באוזן, ומדבר באופן רהוט (יחסית) ועקבי בנושאים מכריעים ב MONEY TIME, כמו האצבע המונפת שלו במבצע חומת מגן, כמו עמדתו בנושא פריסת הנשק הגרעיני באירופה ועוד ועוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז אתה משנה את הטיעון לגבי מקיין. קודם השתמשת בדוגמה שלו כדי להראות שאין מערכת, אבל עכשיו אתה מסביר שמלכתחילה הוא לא היה "בחיר." כתבת שבוש מגדיל את ההוצאות הממשלתיות והחוב הלאומי. בהחלט. וזה בדלנות? כתבת "המשתלבים יהיו (בהכרח) גם תומכי שוק חופשי, והבדלנים - תומכי שוק ריכוזי" ולכן בוש "שהגביר מוטת השליטה של הממשל בכל התחומים" הוא בדלן. איך זה מתיישב עם הנסיון שלו (שנכשל) להפריט את הביטוח הלאומי, להפריט את הרווחה עם תוכנית faith based initiative (גם נכשל), להפריט בי"ס (ואוצ'רים), תוכנית no child left behind הבעייתית. מצד שני הנסיון שנמשך עוד מימי ניקסון (ואולי גם לפניו) של הרחבת סמכויות הנשיא - "כל מה שהנשיא עושה זה חוקי כי הנשיא עושה את זה" איננו מעשה שקשור במיוחד ל"שוק ריכוזי" או לכלכלה, כי זה מאמץ שנובע מסט של אידאולוגיות שמרניות, חוקתיות, תאולוגיות וכיוב'. אבל, כדי לחזור לשאלה המקורית שלי. כשאתה כותב "יש כמובן את האינסטנציות בהן בוש מתבטא לגמרי לבד, בלי שצ'ייני לוחש לו באוזן" אתה אמרת את זה בצחוק, לא? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |