בתשובה לרון בן-יעקב, 29/05/07 6:47
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אז מה? לא הבנתי. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הם ניסו לבחון טענות של מודל כלכלי-רציונלי. למשל עיקרון הטרנזיטיביות שאומר שאם אתה מעדיף א' על ב' וב' על ג' אז בהינתן בחירה בין א' לג' תבחור א'. מסתבר שישנה נטיה לא לבחור בהתאם לעיקרון הזה. עקרון אחר הוא המידור של חישובי הכנסה והוצאה. מודל רציונלי אומר שלחשבון הבנק שלך לא איכפת מהו מקור הכסף שבחשבון. אלא מסתבר שבד"כ אנשים מוכנים לנסוע 20 דקות לחסוך 50ש"ח בקניה של קומקום חשמלי שמחירו 100ש"ח, אבל לא יסכימו להתאמץ לחסוך 50ש"ח בקנית מסך מחשב שמחירו 650ש"ח(*). ישנה כמובן גם עקומת התועלת שמראה שבד"כ אנשים לא אוהבית לקחת סיכון כשיש להם אפשרות להרוויח יותר, אבל כשהם במצב הפסד הם נוטים לקחת סיכון במגמה להקטין את ההפסד. המודל הרציונלי שאומר איך אנשים אמורים או צפויים להתנהג במצבי אי-וודאות, עומד מול מודל תאורי שמראה איך הם מתנהגים בפועל. האם, לדוגמא, אנשים שאמורים להתנהג עפ"י מודל רציונלי באמת יבחרו תמיד בחלופות שיביאו להם את התועלת הגבוהה ביותר? אני חושב שצריך לזכור את זה כשבאים לבקר או לנתח את מה שחוקרים בתחום של קבלת החלטות. (*)האם זה יכול לתרום להסבר תופעת הדיוטי פרי בנתב"ג? אנשים שחסכו לטיול, התווכחו על מחירי הטיסות וביכרו לשבת על דלי הפוך במטוס כדי לחסוך כמה לירות, מתנפלים על המדפים וממלאים עגלות בערימת מוצרים (הידעת שהדיוטי פרי בנתב"ג הוא היחיד בעולם שיש בו עגלות סופרמרקט?). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המודל הכלכלי-רציונאלי מגדיר את "התועלת הגבוהה ביותר" במונחים כספיים, ובעיניי זאת איוולת. לדעתי, אם תנסה למצוא את הסיבות של רוב האנשים לקנייה בדיוטי-פרי, השיקול הכלכלי יהיה יחסית שולי. תוכל למצוא מתאם גדול יותר בין ההחלטה לקנות לבין תחושת חופש ושחרור או תחושה של הזדמנות חד פעמית, ובין ההחלטה שלא לקנות לבין רגשות אשמה על ההוצאות הרבות. תוכל גם לתלות את החלטות הקנייה בגורמים תרבותיים, כפי שאתה מעיד בעצמך בסיפור על עגלות הסופרמרקט. אז כן, אפשר תמיד לבחון את עיקרון הטרנזיטיביות. אבל להסביר באמצעות הטיות ממנו החלטות של אנשים ממשיים בחיים האמיתיים? לפעמים יש להטיות הללו תפקיד, אבל זה תפקיד שולי ביחס למכלול הגורמים בהתנהגותו של האדם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שתי נקודות בעניין, בהנחה שבכלל כהנמן עדיין רלוונטי לדיון שלכם: (1) אפשר לנטרל את כל הגורמים האלה, ולהשאיר רק את ה-"ערך" כמשתנה אותו בוחנים. וכך עשו. זו תיאוריה של ערך, לא תיאוריה כללית של התנהגות אנושית (למרות, שכאמור, הוא התעניין בעוד דברים, כפי שמעידה כותרת האנתולוגיה "רציונליות, הוגנות ואושר"). (2) בכל מקרה לא מדובר סתם ב-"חריגות" שמצאו, אלא במודל שמתאר את אותן חריגות. כלומר נראה ש-*כן* אפשר לנבא כיצד אנשים ינהגו רק על בסיס של "ערך" (ונסיבות מסויימות בהן, מסתבר, הערך תלוי), גם בלי לשקלל "תחושת חופש ושחרור". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(1) אז שנה את הניסוחים שלי. במקום לדבר על "תחושת חופש ושחרור" כסיבה להתנהגות, ראה בה תכלית של ההתנהגות; דהיינו, ערך. אנשים קונים כדי להגשים את הערך של תחושת חופש ושחרור. (2) הנסיבות שהמודל מודל מתאר הן ניסויים במעבדה. אני לא חולק על קיומן של הטיות קוגניטיביות. אבל (במילותיו של ראובן) הן קיימות ברמת "המיקרו". אני לא רואה סיבה להניח שהיא חשובה במיוחד לאור ההתנהגות של בני-אדם בעולם הממשי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(1) אני לא יודע למה אנשים קונים באופן כללי. ייתכן שאתה צודק. אבל אני משוכנע למדי שלפחות *לפעמים* שיקולים של תועלת הם מרכזיים, וכהנמן (ואחרים) הסבירו הרבה על קבלת החלטות במצבים כאלה. התיאוריה שלהם לא תקפה רק "לאדם מהרחוב" שעושה קניות בסופר, משתתף במכרז באי-ביי או מתלבט לגבי המשכנתא. גם מקבלי-החלטות, מנהלים, כלכלנים, אקטוארים וכנראה שגם סטטיסטיקנים וחוקרי-ביצועים חשופים להטיות האלה גם כאשר הם בתפקיד. בתור "תיאוריה של הכל" היא אכן לא מוצלחת, אבל היא לא מתיימרת להיות כזו. (2) אין לי שמץ של מושג. שמעתי דווקא שכוח ההסבר שלה מרשים למדי עבור הסיטואציות בהן היא עוסקת. אישית, קל לי להאמין שדווקא יש להטיות כאלה משקל לא מבוטל ברמת המקרו (ואגב, לא רק בקבלת החלטות כלכליות, כפי שמרמזת הדוגמא - שגם היא, נדמה לי, הובאה בעבר באייל - של לינדה, פקידת הבנק הפמניסטית). אבל גם אם לא, היא מקדמת באופן ממשי את ההבנה שלנו לגבי ההתנהגות האנושית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא זוכרת את לינדה פב"פ, אבל הדוגמא שהבהירה לי בצורה הטובה ביותר את הרעיון שעומד מאחורי המחקר שלהם, והשאירה אותי תוהה לכמה רגעים ארוכים, הייתה לא השאלה על הכספים וההימורים1 אלא דווקא ההבדל בהחלטות שקיבלו רופאים כששאלו אותם לגבי טיפול בחולים סופניים שנותן 10% הצלחה לעומת טיפול בחולים סופניים שנכשל ב90% מהמקרים2. ההסתברות מאד פשוט במקרה הזה - ברור לחלוטין שמדובר באותו היחס (או לפחות, בדוגמא המנוסחת כראוי שלהם היה ברור לחלוטין ש) ועדיין התוצאות היו שונות בתכלית. 1בעיקר כי, מה לעשות, לא תמיד הצלחתי להבין למה שני המקרים שהם נתנו הם אותו הדבר. 2או משהו כזה. כמו שכ"ג גם אני קראתי את הספר די מזמן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הזכרת לי את תגובה 137188. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי בעיה עם ההנחה שהתיאוריה מסבירה התנהגות במצבים מסוימים (רבים או מעטים, לא יודע). יש לי בעיה עם הקישור שלה למושגים כגון רציונאליות, הוגנות ואושר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הניסויים האלה מקושרים בעיקר ל''רציונליות'' (כפי שהיא מוגדרת שם). מחקרים אחרים של כהנמן (הפעם בלי טברסקי) מדברים על הוגנות (ליתר דיוק, על תחושת ההגינות) ואושר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב שזה משנה. למיטב ידיעתי (ואתה מוזמן לתקן אותי), המחקרים נעשים בתוך הפרדיגמה של התפיסה הכלכלית (מיקסום ''רווח'', רציונאליות כפתרון בעיות וכדומה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה טועה. מיקסום רווח אינו נכנס למשחק בכלל. רציונליות, במובן המצומצם של קונסיסטנטיות וכד', כן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אז אני אשתוק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני רוצה! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או. תודה! | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |