בתשובה לגדי אלכסנדרוביץ', 24/05/07 9:36
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כן, אבל מסופר מה עשה הבורא עם *שני* "המאורות הגדולים" ביום הרביעי לבריאת העולם: "ויעש א-להים את *שני המאורות הגדולים*, את המאור הגדול לממשלת היום ואת המאור הקטן לממשלת הלילה (בראשית א, טז). הפסוק סותר את עצמו מיניה וביה, שהרי מה שהוא גדול אינו יכול להיחשב בו-בשעה לקטן. רש"י בסה"כ הביא מדברי חז"ל במסכת חולין (דף ס, ע"ב), כפי שציינתי. את הרמב"ם כלל לא הזכרתי בנדון. ו"ספר הזוהר" – על-פי המסורת היהודית, התנא רבי שמעון בר-יוחאי הוא מייסד ספר הזוהר, שנתחבר 60 שנה אחרי מותו. והרשב"י היה תנא מאמצע המאה ה-2 לספה"נ. ספר הזוהר, ספר היסוד של תורת הקבלה, המרבה לספר ולתאר את חיי ר' שמעון וחבורתו, נתייחס לו. ולהבדיל, הקוראן הועלה על הכתב בנוסחו הסופי בשנת 650 לספירת הנוצרים (תאריך משוער). כך או כך, לפי הקוראן, הירח "מאיר" ו"מזעיר אור" (מה שכידוע אינו נכון מבחינה מדעית), ואילו במקורות היהודיים הקאנוניים (החל מהתנ"ך וכלה בפרשני התורה בזמננו, כפי שהבאתי מדעותיהם), אינו מאיר לכשעצמו (מה שנכון מדעית). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אין כאן שום סתירה. אני קראתי את זה בתור ''שני המאורות הגדולים ביותר מבין אלו שקיימים בשמיים'' - כי הרי פרט לשמש ולירח יש גם את הכוכבים הקטנים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם קיימת סתירה במשפט הבא? "יש לי שני כלבים גדולים, הקטן מפחד מהגדול." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר להבין את המשפט, אבל זה ניסוח קצת לא טבעי לסיטואציה, ודי מבלבל. כנ''ל הפסוק הבראשיתי. חלשי אמונה יאמרו שאין כאן אלא מעידה קטנה של הסופר (או, כמובן, של הבחור הזעצער), אבל זה הרי לא יעלה על הדעת, ותודה לאל שהיה בידי חז''ל, רש''י ואורי פז להאיר את עינינו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש הבדל בין הדוגמאות. בסיטואציה שבה כל אחד מכיר את שני האובייקטים, אז זה פחות מבלבל, ואין צורך בחז''ל או ברש''י או בתודה לאל. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |