|
אוי, רון רון, חביבי.
בספרייתי הביתית שוכנים כלאחר כבוד מספר ספריו של הרב הפרופ' דוד הרטמן בעברית (שניים מהם יצאו בהוצ' עם עובד: "מסיני לציון: חידושה של ברית" 1997 ו"עשה לבך חדרי חדרים" 2005, ואחד בהוצ' שוקן: "מורשת במחלוקת" 2002). להגיד לך את האמת? קראתי את כולם בשקיקה וברגשות מעורבים. גם ביקרתי עשרות פעמים במכון הרטמן שבניהולו בירושלים. בעיקר ניבט לנגד עיני תיאולוג תמים בתמימות האמריקאית המוכרת ביחס לפוליטיקאי הישראלי המשופשף (מעין פרופ' סטנלי פישר כזה בביצה הפוליטית הישראלית המסריחה משחיתות), לא פעם מתרפס ומתייפייף, המתיימר להנחיל איזה קו מחשבה מתפייס עם המערביות הנוצרית בדמותה הרפורמית. כך למשל, במכתב הקינה שלו, "מכתב פתוח לרב רפורמי" (2005, עמ' 148) – הוא כתב בין השאר כמה דברים נכוחים, בניגוד לרוח הבכיינית המתרפסת שנודפת ממאמרו הטרי אליו לינקת ואותו קראתי בעיתון "הארץ", מאמר הנפרס לאורך חצי עמוד ארוך לצידו של מאמר רפורמי על מגילת רות שהם כה "זונים אחריה" (מאת גלעד קריב).
חבל באמת שהרב הרטמן אינו נאמן במאמרו המתייפייף והתמים-משהו באמריקאיות שלו ב"הארץ" לכמה מדברי התוכחה הנכוחים שהנפיק במכתבו לרפורמי, כמו למשל:
* "לא ניתן לבוא בברית יהודית עם הא-ל מחוץ למסגרת הקולקטיבית של העם היהודי";
* "השאלה האמיתית היא כיצד לבנות עם ואומה בתוככי מגוון אידיאולוגי רחב ביותר";
* "נאמנות ללא תנאי לאומה או למדינה, כמוה כעבודה זרה. יהודים מודרניים רבים מאמינים בטעות, שלהיות עם – אינו רק תנאי הכרחי לזהות יהודית, אלא גם תנאי מספיק לכך. על התנועה הרפורמית לסייע לתקן ראייה חד-צדדית זו של הזהות היהודית. עליה להיאבק כנגד הנטייה לקבוע את הנאמנות לאומה כמסגרת הבלעדית לארגון החיים היהודיים";
* "בכתבַי השונים, ניסיתי להבהיר מדוע *אינני מקבל את עמדתכם, החוגגת את ערך האוטונומיה על חשבונה של סמכות ההלכה*";
* "חשוב שתשקלו מחדש את גישתכם לסוגיות הלכתיות, כגון טענתכם הסוטה מהמסורת העתיקה, לפיה יש להגדיר זהות יהודית על-פי האם או על-פי האב, קביעה המאיימת על ברית הייעוד המשותפת שלנו".
עניין נוסף שברצוני להוסיף על דבריו אלה של פרופ' הרטמן נגד הרפורמים, אביא מדבריו של הפילוסוף הדגול גרשם שלום שנאמרו בהקשר דומה בראיון לסופר אהוד בן-עזר נ"י:
"יהדות היא דבר חי שלא ניתן להגדרה דוגמטית. את החידוש אי-אפשר להגדיר מראש. כי החידוש בא לא מתוך התכחשות למסורת אלא מתוך דיאלקטיקה, גלגול המסורת" – מה שנעדר בעיני מהיומרה הרפורמית ביהדות.
|
|