|
||||
|
||||
אתן לך דוגמה בסיסית לתאוריה על שלבי ההתפתחות של הילד. על פי התאוריה שלי, ילד בן שבוע אינו מסוגל ללמוד לקרוא ואילו בגיל שמונה ילד מסוגל ללמוד לקרוא (או אם תרצה: רובם המכריע מסוגל, ואצל אלה שלא אני מסוגל להצביע על אחת מכמה בעיות מוגדרות). לתאוריה הזו יש ניבויים שניתן לבדוק אותם אמפירית. אתה יכול לקחת מאה ילדים בני שבוע ולנסות ללמד אותם לקרוא ולבדוק את התוצאות. אתה יכול לקחת מאה ילדים בני שמונה ולעשות אותו דבר. אם תצליח ללמד עשרה מתוך הילדים בני השבוע או תיכשל בלימוד של עשרה מתוך בני השמונה (שאינם בעלי הבעיות המוגדרות שלי) תפריך את התאוריה. האם זה עומד בקריטריונים שלך? התאוריה שהצגתי לעיל היא נפוצה ומקובלת בעולם, והיא הסיבה שברוב מדינות העולם לא נהוג להתחיל את ביה"ס היסודי בגיל שבוע. הפסיכולוגיה ההתפתחותית עושה דבר דומה: היא מנסה ללמוד מה ילד מסוגל לעשות בכל גיל וכיצד היכולות האלה משתנות ומתפתחות. הבדיקה הזו יכולה להתבצע בכלים אמפיריים, והתוצאות שלה הן שימושיות מאד; הן יכולות ללמד אותנו (ואכן מלמדות) כיצד לתכנן צעצועים, מה ללמד בגנים או באיזה גיל ניתן לאפשר לילד לחצות לבדו את הכביש. העובדה שיש התפלגות מסוימת אינה משנה לענין זה; הרפואה יכולה לקבוע שלחץ דם של 110/70 הוא הרצוי אף שיש כאלה שלא ינזקו גם ב-130/90, והפסיכולוגיה יכולה לקבוע שעד גיל 9 אין לילד יכולת להעריך נכונה מרחקים ומהירויות גם אם חמישה אחוז מהילדים מסוגלים להעריך אותם כבר בגיל 8. נדמה לי שעיקר הכעס שלך הוא לא על הפסיכולוגיה כפי שאני תארתי אותה, אלא על הנסיון לבנות תאוריות אישיוּת רחבות, נניח לטעון שבנפש האדם פועלים איד, אגו וסופר-אגו ומכאן להסיק על אופן ההתנהגות המצופה מבני אדם. בענין הזה אני מסכים שהתאוריות האלה אינן מדעיות במובן של אספקת ניבויים אמפיריים. הנושא שבו אנו עוסקים - נפש האדם - הוא מורכב ובעל שונות גבוהה בהרבה מכדי שניתן יהיה לתאר אותו בעזרת מודל כלשהו בכלים העומדים לרשותנו. למרות זאת, אני סבור שהתאוריות האלה נותנות לנו תובנות שמאפשרות לנו מדי פעם להבין חלק מהדברים המתרחשים סביבנו בצורה יותר מעמיקה ובמובן הזה הן בהחלט מועילות. חברה מצליחה לפעמים לקבוע יעדים ולעמוד בהם. גם הבנק הלאומי הסיני קובע יעדים לשערי היואן מול הדולר ועומד בהם. טענתך היתה שכלכלה אי אפשר לנהל. הכלכלה אינה מדע באותו מובן שהפיסיקה היא מדע, כלומר אין לה יכולת לכמת את כל הגורמים ולהציג אותם במודל מתמטי. מערכות כלכליות מציאותיות הן מורכבות, יש להן מספר כמעט אינסופי של דרגות חופש שרובן הגדול אינן נתונות לשליטה. במובן הזה הכלכלה דומה קצת, נניח, לחקר מזג האוויר או רעידות האדמה: אתה יכול לתת מודלים שקושרים חלק מהפרמטרים להשפעות מסוימות, אתה יכול אולי לתת ניבויים אמינים לטווח קצר מאד - אבל אתה לא יכול לדעת את כל המשתנים של המערכת, להכניס אותם למודל ולשלוט בהם. האם זה אומר שאין ערך לחקר מזג האוויר או רעידות האדמה? לא. ניתן לקבוע שהכפלת רמת הפחמן הדו-חמצני בעולם תביא להתחממות גלובלית, גם אם השאלה האם ההתחממות תהיה במעלה וחצי או בשתיים תישאר במחלוקת. באותה מידה אתה יכול לקבוע שהורדת רבית תביא לעליה בכמות האשראי שיחידים וחברות יקחו ולמעבר של הון מאפיקים שקליים לאפיקים אחרים. האם אתה יודע במדויק כמה? לא. האם הידע הזה מועיל גם בלי לדעת במדויק כמה? כן. |
|
||||
|
||||
נדמה לי שהפסיכולוגיה מתיימרת להגיד מעט יותר ממתי ילדים מתחילים לדבר או באיזה גיל ממוצע הם מפסיקים להכניס *כל* דבר לפה. עם כל הצער שבדבר, אני גם מתקשה לראות כיצד ניתן לעבור מאבחנות כלליות אלמנטריות מעין אלו לקביעות בדבר מבנה הנפש ובוודאי ובוודאי באשר לכיצד אפשר באמצעות טיפול לתקן את בעיותיה. אילו היומרה של הפסיכולוגיה הייתה מסתכמת בקביעת ההתאמה של צעצועים לגיל הילדים הרי שלא היינו מנהלים את הדיון הזה.... "העובדה שיש התפלגות מסוימת אינה משנה לענין זה" הבעיה שלי איננה עם העובדה שיש איזו התפלגות. ההתפלגות נובעת בהכרח מהעובדה שכל אדם שונה מכל אדם אחר גנטית וסביבתית. הנקודה היא שאינך יכול לקבוע באופן מדעי מה גורם לאנשים להרגיש ולהתנהג באופנים מסויימים ובוודאי שאינך יכול לפתח מתוך כך טיפול בבעיות אלו. "אני סבור שהתאוריות האלה נותנות לנו תובנות שמאפשרות לנו מדי פעם להבין חלק מהדברים המתרחשים סביבנו בצורה יותר מעמיקה ובמובן הזה הן בהחלט מועילות" כן. גם טולסטוי כתב מאוד יפה על אנשים והיו לו אבחנות קולעות. האם זה הופך את "מותו של איוון איליץ"' למסמך מדעי? עניין התועלת לא ממש רלוונטי. גם בניחוש בקלפים ונומרלוגיה יש תועלת בעיני אנשים מסויימים וגם בהופעות של יצפאן יש תועלת. יכול להיות שהמחקר והפרקטיקה הפסכולוגיים הם עיסוק מהנה ומבדר שאפילו אפשר להתפרנס ממנו, עיני איננה צרה בתועלת שאנשים מפיקים מכך, אבל כל זה עדיין לא משנה את הנקודה שאני מדבר עליה: פסיכולוגיה איננה מדע והיא איננה מגשימה או מתקרבת להגשים את היומרה שלה לפיתוח כלים להבנת נפש האדם וטיפול בה. "הכלכלה אינה מדע באותו מובן שהפיסיקה היא מדע, כלומר אין לה יכולת לכמת את כל הגורמים ולהציג אותם במודל מתמטי" אבל הכלכלנים עושים בדיוק את זה. הם בונים מודלים מתמטיים ומהם מנסים לחלץ תובנות חדשות. בהבל פה מחקת כאן את רוב העבודה שנעשתה במאת השנים האחרונות. "במובן הזה הכלכלה דומה קצת, נניח, לחקר מזג האוויר... אתה יכול אולי לתת ניבויים אמינים לטווח קצר מאד" כמות המשתנים היא הבעיה הקטנה פה. יש הבדל *מהותי* בין התנהגות בני אדם לבין התנהגות של גושי אוויר או לוחות טקטוניים. זו לא בעיה טכנית של עוצמת חישוב או שיכלול המודל. זאת בעיה מהותית. "לא. ניתן לקבוע שהכפלת רמת הפחמן הדו-חמצני בעולם תביא להתחממות גלובלית" לדעתי אתה נותן יותר מדי קרדיט גם לקלימטולוגיה*. הקשר בין רמת הפחמן הדו חמצני להתחממות (והכיוון בו הולך הקשר) הם בהחלט עניין שנוי במחלוקת**. אפשר לשער שבעתיד יהיו לנו תובנות כלשהן כתוצאה מהמחקר הנוכחי אבל זה מדע שנמצא בחיתוליו ולא היית מסמיך בידיו של קלימטולוג שום סמכות לקבוע איזושהיא מדיניות אופרטיבית. מצבה של הכלכלה, כאמור, גרוע הרבה יותר. "באותה מידה אתה יכול לקבוע שהורדת רבית תביא לעליה בכמות האשראי שיחידים וחברות יקחו ולמעבר של הון מאפיקים שקליים לאפיקים אחרים" זו אכן קביעה שנכונה באופן כללי כמו חוק הביקוש ממנו היא נובעת אבל השליטה שהתובנה הזאת מעניקה לך על הכלכלה לא שונה מהשליטה שלך בכלכלה באמצעות הפצצת מרכזי התעשיה או כליאת כל מי שמרוויח יותר מ-15 אלף לחודש - אין ספק שמדיניות הבנק המרכזי משפיעה/מפריעה לפעילות הכלכלית אבל הדרך מכאן לשליטה על הכלכלה, אפילו אם רק "בערך" עוד ארוכה ביותר. שוב, הבעיה כאן איננה הדיוק הלקוי אלא ההנחה השגויה שאפשר לקשור בין שני הדברים הללו בתוך מודל מתמטי. זאת לא בעיה של עוצמת חישוב או תחכום המודל זו בעיה מהותית. * אבל לה לפחות יש סיכוי להפוך למדע מתישהו ** אני לא רוצה להתפצל לדיון בנושא הזה ואסתפק בכך שלפחות עניין השניות במחלוקת עצמו איננו שנוי במחלוקת. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |