|
||||
|
||||
עד כמה שאני מבין את פופר (ואני לא מבין), המעבר מהקבוצה הרביעית לשנייה *הוא* תהליך הסלקציה. |
|
||||
|
||||
וזו חולשה אחת של המודל שלו. כי לפני שבודקים תיאוריה אל מול המציאות, ישנם מנגנוני סינון רבים. קודם כל צריך לדעת שיש תיאוריה כזאת. אחר-כך צריך להשיג תקציב על מנת לנסות ולהעמיד את התיאוריה הזו במבחן הפרכה. אחר-כך צריך לפרסם מאמרים על התיאוריה הזאת. במשך כל הזמן הזה אתה חייב לדאוג למעמדך האקדמי. כל אחד ואחד מאלה הוא מסננת דקה להפליא. גם דעת הקהל האקדמית היא מכשול לא קטן. שאל את שכטמן. |
|
||||
|
||||
אני לא בטוח שהבנתי באיזה מובן זו "חולשה" של המודל. מה לדעתך המודל הזה מנסה להשיג? עד כמה שאני מבין, הוא לא מנסה למדל באופן מושלם את הצורה שבה מתקבלות תיאוריות מדעיות, אלא להציג מנגנון סינון בסיסי שיבדיל תיאוריות מדעיות מכאלו שאינן מדעיות. |
|
||||
|
||||
המודל שלו הוא לא רק מודל של תיאוריות מדעיות, אלא מתיימר להיות מודל של הידע, וככזה הוא חלש כיוון שהוא מניח סוג אחד, יחסית חסר משמעות, של סינון, כאשר רוב הסינון הוא מובנה חברתית, ולא תלוי בהפרכה. גם הקונספט שלו של הפרכה מאד לוקה בחסר, כי מדענים כל הזמן ''מפריכים'' את התיאוריות שלהם, אבל טוענים שמדובר בתקלה במכשור, וכן הלאה. כשמצליחים לעבוד שוב ושוב ובסופו של דבר להריץ ניסוי שעובד, אז הכל מסתדר, אחרת יכולים להשאר תקועים במודל שגוי שנים, בגלל שלא קם לו מודל מתחרה, כתוצאה מאותם מנגנוני סינון שפופר מתעלם מהם לחלוטין. |
|
||||
|
||||
נראה לי שאתה מייחס למודל שהצגתי כאן (שהוא בסך הכל הצורה שבה אני מבין *חלק קטן* מדבריו של פופר) יותר יומרה משיש לו. אגב, עד כמה שזכור לי הוא מתייחס גם ל"הפרכות" שנובעות משגיאות מדידה, אבל אני לא זוכר מספיק כדי לסנגר עליו כאן. אני פה רק כדי להגיב להערה הראשונית (השגויה) שלך, לפיו פופר יודע רק להרוס, לא לבנות. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |