|
||||
|
||||
אני נוטה להסכים. במיוחד אני מסכים עם תגובה 441412 שלך. האם אני צריך להתווכח עם המלה "מאומנים" המופיעה שם? ברור שרצוי לצבא שיהיה מאומן. אני עדיין בטוח שניתן היה לנצח אם המנהיגות הייתה נחושה יותר, גם במצבו ה"בלתי מאומן" של הצבא. פשוט בזכות יחסי הכוחות, אבל אני מתחיל לחזור על עצמי וזה הזמן לסיים. תודה. |
|
||||
|
||||
"נחישות" זו מילה גדולה. אני לא מזלזל בחשיבותה של מוטיבציה ונכונות להקריב כגורם משמעותי במלחמה, אבל כן הייתי רוצה לדעת במה הנחישות הזו, מצד ההנהגה, היתה יכולה לבוא לידי ביטוי? אני לא מתקיל אותך, אני באמת מתעניין - אלו החלטות לא היו נחושות מספיק, וכיצד לדעתך היה צריך לפעול? |
|
||||
|
||||
הייתה תוכנית שנקראה "מי מרום" (עמוד 56 לדו"ח). בעקרון לכבוש את האזורים שמהם יורים קטיושות. בוודאי לא לשלוח חיילי מילואים להתחבא בבתים נטושים סמוך לגבול למשך כמה ימים, ואחר כל לחזור ארצה, ולהכנס מחדש. אני לא רוצה להסחף כאן ולהציע תוכניות טקטיות שקראתי אולי במאמר זה או אחר, מפני שאני לא מבין באמת בענינים אלה. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |