בתשובה להאייל האלמוני, 17/04/07 7:02
 |
|
 |
||
|
||||
 |
השיר הזה מרתיח אותי בכל פעם שאני שומע אותו. זוהי בכיינות לשמה - הבטחתם, אמרתם, אכלו לי שתו לי וכולי. אין זאת אלא ביטוי נוסף לתרבות ה''מגיע לי'', ואיזה מן הורים אתה שלא נותנים לי הכל. ההורים הם אלו שהקימו, אלו שהבטיחו, ואלו שצריכים לקיים ע''י מעשה. הבנים יושבים ומחכים שכל זה יקרה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כדאי לציין שהשיר לא נכתב על ידי "הצעירים של חורף 73" עצמם אלא דווקא על ידי שמואל הספרי, בן הדור שאליו מופנית התביעה של השיר. כך או אחרת, אין ספק שהוא מהווה סוג של מניפולציה רגשית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנחנו הזקנים של חורף שנת שבעים ושלוש מולכם הילדים אנחנו מרכינים את הראש סליחה שנפצענו בקרב וסליחה שמנענו שואה סליחה שאת המצרים הדפנו אחור בתעלה ועכשיו בפניכם פה ניתן את הדין אבל לא - לא נוכל להצדיק איך שכה עצלנים היינו איך שלא עשינו מספיק הבאנו שלום - רק עם מצרים ורק עם ירדן פלשתינאים, הבאנו פריחה כלכלית קיבלתם רק מחשב ומכונית ואנו תוהים אם נותר בכם הכוח לנו למחול - ולסלוח, על כך שבדם וכאב נלחמנו כדי שתוכלו ליבב: "הבטחתם יונה" - החרצופים, שנת 2000 פחות או יותר מסכם מה שאני חושב על השיר הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא שאני יכול לרדת לסוף דעתם של הכותבים, אבל "מה היה קורה ביום כיפור אם אויבנו היו מנצחים?". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשיר כזה, כן (ובהחלט פירשתי את זה "מנענו שואה נוספת" ולא "מנענו את השואה ההיא מ-1939"). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התאפקתי, התאפקתי, אבל לא עוד... השאלה בתגובה 445875 היא הרבה מעבר להיפוטתית. עם ישראל, למרות הפניקה של משה דיין, לא עמד ב73' על סף "חורבן הבית השלישי". מה שכן היה עלול לקרות (וכמעט קרה עפ"ז), הוא שאם הפניקה של דיין היתה מתגלגלת הלאה, הוא היה מורה על הפעלת נשק יום הדין. השואה *הזאת* נמנעה ע"י לוחמי צה"ל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ידעתי. איפה קראת על זה (או איפה אפשר לקרוא על זה)? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה לא ידעת? שעם ישראל, למרות הפניקה של משה דיין, *לא* עמד ב73' על סף "חורבן הבית השלישי", או שדיין שקל את הפעלת נשק יום הדין? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, השני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מן המפורסמות הוא. (במילים אחרות: כשיהיה לי זמן, אחפש לך מקורות) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, התכנית המיצרית מלכתחילה היתה לתפוס רצועה של 6-14 ק"מ לאורך התעלה ולא לנצח ולכבוש חזרה את חצי האי סיני, שלא ללכת הלאה ולהשמיד את מדינת ישראל (דיין:חרבן בית שלישי). . שנית: לא היתה סכנה גדולה שאויבינו היו מנצחים. המטרה שלנו היתה שהם לא יצליחו להשתלט אפילו על מטר ממזרח לתעלה או ממערב לרוקד. לא ניכנס שוב לויכוחים לגבי המערכה ברמת הגולן והאגדות שאוטוטו הסורים כבשו את הרמה וגלשו למטה. שלישית: מילחמת יום הכיפורים היתה מלחמה שאפשר היה למנוע אותה ודבר זה מציג את השיר "ילדי חורף 73 " באור אפילו אנמי מדי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, משום מה המצרים מגדירים את המלחמה הזו "נצחון גדול", ואליבא דכמה מצרים שיצא לי להתדיין איתם ברשת1, במלחמה הזו הם כבשו את סיני בחזרה2. הם היו מאוד רציניים בעניין, ושלחו את כל מי שטען אחרת "ללמוד קצת היסטוריה"3. 1 אני אתן למצרים את הקרדיט שאולי זו היתה המקבילה המצרית למרזל וחבריו, אם כי אני בספק. 2 פשוטו כמשמעו. ולא חלילה, הסכם שלום קטן ולא משמעותי כלל. 3 מה שמעורר בי חשד קל באשר לדרך שבה מלמדים היסטוריה במצרים. אם, כמובן, אלה לא היו בן גביר ומרזל המצרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הם אכן ניצחו במלחמה. ראשית, הם הצליחו להגיע להישג קרקעי בצד הישראלי ולהחזיק בו עד הפסקת האש; שנית, הסכמי הפרדת הכוחות השאירו בידיהם חלק מסיני; ושלישית, אותה ישראל שלפני המלחמה חשבה שעדיף שארם א שייח בלי שלום מאשר להפך שינתה את עמדתה בעקבות המלחמה והחליטה שעדיף לוותר. בקיצור - המלחמה הצליחה להחזיר למצרים את השליטה בסיני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יופי. ואנחנו הגענו להישג קרקעי בצד שלהם - הישג קרקעי יותר מהותי, דרך אגב, מבחינת איום על שלום מצריים, מההישג שלהם. נהרגו להם פי 4 יותר חיילים מלנו. והארמדה השלישית שלהם כותרה. אבל בסדר. שיחשיבו את זה נצחון גדול. הלוואי ותמיד זה מה שיחשב נצחון גדול אצלם. והלוואי שתמיד מפלה צורבת תחשב אצלנו מלחמה-שלא-היינו-מוכנים-לה-למרות-שהיו-התרעות-מפה-ועד-להודעה-חדשה-והתפקוד-של-חלק-מהמערכות-היה-מתחת-לכל-ביקורת כשבשורה התחתונה, ישראל קיימת, ואף לא איבדה יותר מדי שטח12. 1 כתוצאה מהמלחמה באופן ישיר. תסכים איתי שיש הבדל בין החזרת סיני תמורת "שלום", לבין כיבושו בסערה ע"י מצריים. ואין לי ספק שהמצרים היו מעוניינים באפשרות השניה, מה גם שהם ממשיכים להתנהג כאילו היא קרתה ולא הראשונה. 2 ואל תשכח שחילופי גברא מסויימים בשלטון אצלנו גם הם אחראים להסכם עם מצרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ארמייה, לא ארמדה. הראשון הוא מונח צבאי והשני מונח ציי. אין ספק שישראל הצליחה להגיע להישגים מופלאים במלחמה בהפיכת הקערה על פיה לאחר עמדת נחיתות חמורה אבל על המחיר ששילמה על כך בחיי אדם, בעירעור ביטחונה העצמי ותדמיתה בעיני הערבים והעולם עושה את הניצחון הישראלי לכבד מאוד ולא משתלם. העובדה שישראל הסכימה לסגת מהתעלה יותר מאשר היתה מוכנה לפני המלחמה ושבסופו של דבר היתה מוכנה להחזיר את כל סיני, דבר שלא היה עולה על הדעת לפני המלחמה, מוכיחה (שוב) שאנחנו ולא הערבים הם אלה שמבינים רק כוח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמור מעתה: אנחנו מבינים רק כוח. הערבים אפילו את זה לא מבינים. או: אנחנו מבינים רק כוח. הערבים מבינים רק חולשה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנחנו הגענו להשג צבאי, זה כמובן נכון. אבל ההשג הזה היה חסר משמעות; בהסכמי הפרדת הכוחות הצבא שלנו נסוג מהשטח שהוא תפס, בעוד חלקים מסיני נשארו בידי מצרים. מלחמה (בין אם רואים אותה כהמשך של המדיניות באמצעים אחרים ובין אם לא) היא יותר מתנועה של צבאות על שטח. היא מתרחשת בכל מיני מישורים (מדיני, כלכלי, דעת קהל וכו'), ובסופו של דבר ניתן לבחון את תוצאותיה בין היתר על פי השאלה האם מי מהצדדים השיג דבר שרצה והצד השני לא היה מוכן לתת לו לולא המלחמה. בראייה הזו אין ספק שהמצרים ניצחו אותנו במלחמה (אגב, הם לא העלו בדעתם שחרור של כל סיני בכוח - זה היה הרבה מעבר לגבולות יכולתם), כשם שהחמאס ניצח אותנו וכפה עלינו את ההתנתקות והחיזבאללה ניצח אותנו בכך שגירש אותנו מלבנון ועוד פעם במלחמת 2006 (ניצחון שמובא לשיאו הסימבולי ברגעים אלה ממש). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה שיש לנו מנהיגות סופר-מטומטמת, שעוד נשלם את מחיר הסכלות שלהם בשנים הבאות1, עוד לא הופך את זה ל"נצחון" של החיזבאללה. בסופו של דבר, אנחנו בחרנו את המטומטמים. החיזבאללה? החיזבאללה הוביל אותנו למלחמה שנוהלה רע ולא השיגה את היעדים שלה. אפשר להגדיר את מעשיו כניצחון, שהרי ישראל לא היתה משחררת את קונטר לפני המלחמה2. הייתי אומרת שמותם של בין 250-600 לוחמים3 ו-1,191 אזרחים, ונזקים של אני-לא-יודעת-כמה פאונדים לבנוניים, בשביל 4 אסירים ואחד גיבור גדול על פעוטה בת 4, הם לא ניצחון כזה גדול. רוצה להתהדר בניצחון? שיבושם לו. 1 כשאויבינו ההומניים לא יטרחו לשמור על שבויינו בחיים. 2 ואם תשאל אותי - לא היינו צריכים לשחרר אותו גם עכשיו. 3 אומדן החיזבאללה מול האומדן שלנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, לענין המחיר ששילם חיזבאללה - כמו החמאס, הארגון הזה לא נורא מוטרד מתשלום של מחיר דמים כבד כל עוד הוא משיג את מה שהוא רוצה. לחמאס נהרגו הרבה יותר לוחמים והרבה יותר אזרחים, אבל הוא הצליח להפוך לשליט יחיד ברצועה ולכוח שישראל (בינתיים לפחות) אינה מעזה להכנס לעימות חזיתי איתו. נסראללה שילם מחיר כבד, אבל הוא היום הכוח החזק בלבנון, חזק צבאית ופוליטית משהיה לפני המלחמה. הוא מילא את הבטחתו להחזיר את כל האסירים הלבנונים; אולמרט לא מילא את הבטחתו להחזיר את הישראלים. ביום החטיפה הוא הסביר למנהיגינו שהם טירונים ועדיף להם לחשוב פעמיים לפני שיסתבכו איתו; הם היו נחושים להוכיח שהוא טועה. התוצאה - אנחנו הידחנו בעקבות המלחמה את שר הבטחון וכמעט כל צמרת הצבא, ובקרוב נדיח סוף סוף את ראש הממשלה. הפרשנים שלנו אוהבים לטעון שנסראללה יחשוב פעמיים לפני שינסה לחזור על פעולה כזו - אבל הם שוכחים לציין שאם הוא יעשה את זה ישראל תחשוב מאה פעם לפני שתעז לחזור על תגובה כזו (היא כבר עושה את זה בעצם בעזה). ובכל זה עוד לא הזכרתי את פערי הכוחות בין הצדדים. למה הדבר דומה? לפרחח רחוב בן שמונה שחוטף מגבר בן שלושים את תעודת הזהות שלו. הלה מתחיל להרביץ לו; לאחר כמה דקות של התכתשות הילד נשאר על עומדו, אמנם חבול ופצוע, ובידו התעודה - בעוד המבוגר צולע לו הביתה כשהוא ממלמל קללות. לאחר זמן חוזר המבוגר למקום, ומשלם בדיוק את מה שרצה ממנו הפרחח מלכתחילה כדי לקבל את התעודה בחזרה (ורק אז הוא מגלה שהיא נקרעה והוא צריך בכל מקרה ללכת למשרד הפנים כדי להחליף אותה). מי היית אומרת שניצח כאן? לגבי האינטרס להחזיק את שבויינו בחיים, דווקא לא נראה לי שהעסקה הזו השפיעה עליו באופן משמעותי. שילמנו מחיר בעד גופות - אבל המחיר הזה היה לפי תג מחיר של גופות, לא של אדם חי. טוב הכלב החי מן האריה המת, כתב קהלת; ראי מה שילמנו ב-2004 תמורת שלוש גופות וסוחר סמים חי אחד לעומת מה ששילמנו כאן, ותראי שהכלב החי טננבוים עדיין טוב לחיזבאללה בהרבה מהאריות המתים. גם בחמאס מבינים את זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם תשאל אותי היה צריך להשאיר את טננבויים בידיהם... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שהיו חייבים לחקור אותו, לברר מה הוא סיפר להם בשבי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואו שיר בועט. למה הכוונה במילה פלשתינאים בבית האמצעי? זה מתקשר לשלום או לפריחה הכלכלית? בסוף ילדי 73 לא רק יבבו הבטחתם יונה, הם נלחמו ומתו בעצמם, הרבה במלחמות אבל גם הרבה בלבנון. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |