 |
בזמן מלחמה יש מרחב גדול לריסון שאינו מזיק להשגת מטרות המלחמה - כגון המנעות מהרג והרס לשמם, או מתן אפשרות לבריחה של האוייב בלי התעקשות על הריגתו וכו'. אבל המוסריות אינה ריסון פר-סה, אלא ריסון הכפוף למטרות המלחמה (כאשר מטרות המלחמה כשלעצמן מוסריות).
ריסון עצמי המזיק להשגת מטרות המלחמה, או גורם לאבדות מיותרות אצלנו, אינו מוסרי בעיני, בוודאי כאשר המלחמה היא על שמירת חיי אזרחי המדינה, או על עצם הקיום הלאומי.
בעיני, ערכים המעדיפים את חיי האוייב על פני חיי אנשי המדינה, אינם מוסריים. הם אפילו אנטי מוסריים, משום שהם מגבירים את ההרג והמוות. הם בעצם עוזרים לאוייב להשיג את מטרותיו, ובכך מגבירים את היכולת והרצון שלו להלחם, דבר הגורר עוד ועוד מוות.
אם אשתמש בדוגמא שלך: "לפננו מתאגרף מוסרי שאינו מכה במלא כוחו מחשש לגרום נזק בריאותי ליריבו, האם התנהגות זאת מועילה לו לזכות בניצחון?"
אם זה ספורט, הרי אדם יכול לומר: ניצחון בקרב ספורטיבי אינו שווה בעיני נזק בריאותי בלתי הפיך ליריב. את זה אני לא מסוגל לשאת על מצפוני. זה בעיני ריסון מוסרי.
אבל כאשר זה אדם שנלחם עם בריון על חייו מלחמת להיות או לחדול, ובסיטואציה ההיא חושש מנזק בריאותי בלתי הפיך לאויבו, זה אינו מוסרי, להפך- זו התנהגות בלתי מוסרית בעליל, באשר היא מזמינה המשך בריונות ומוות, ובסופו של דבר גורמת להרס החברה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש