|
ניתן לשער במידה גבוהה של בטחון כי השימוש בחמצן הוא דומה מאוד אצל האיטלקים בני זמננו ואצל הסינים העתיקים. כך גם לגבי השימוש ההיסטורי ואף המודרני שעשו ועושים אלה ואלה בבולבוליהם (האיטלקים גם מרביצים בחתולית, תוך כדי, את "מיאו מיאו מיאו" של רוסיני, אך זה אינו הבדל מהותי).
אבל לגבי הכרוב, המממ, בעיה. הכרוב היה מוכר במזרח התיכון. אף היוונים והרומאים ידעוהו, וקאטו הזקן גם הילל, משום מה, את תכונותיו הרפואיות של הירק הלא-ממש פואטי הזה. אך הסינים הרחוקים, האם גם הם ידעו כבר אז את אמנות השלכת קלחי הכרוב אלה על אלה? היש לכך סימוכין?
מקובל, למשל, כי לפני אלפיים שנה לא היה לירקות עליים מקום במטבח היפאני, וכי נעשה בו שימוש בעיקר בבשרם של כל מיני חיות ושרצים, בגרגרים, בקטניות ובשורשים. באותם זמנים היה השימוש בירקות הצומחים מעל פני האדמה מצומצם מאוד עד בלתי ידוע, במטבח זה (בזכות המצאת הנייר, קראתי את הדברים האלה עוד לפני הולדת גוגל). האם שונה הדבר אצל הסינים?
|
|